8.5 מיליארד שקל ב-6 שנים מתמלוגי פיתוח תרופות, 9.5 מיליארד שקל בתיק השקעות בחו"ל. האימפריה הכלכלית של מכון ויצמן – וסכומי העתק שצברו חוקריו. כך חושף עיתון "גלובס"
קרוב ל-8.5 מיליארד שקל תמלוגים ב-6 שנים ממסחר תרופות, כאשר מתוכם הגיע לכיסם של המדענים הרלוונטיים קרוב ל-3.5 מיליארד שקל באותה תקופת זמן. אלו המספרים המדהימים שחושף היום(ד') "גלובס" מתוך הדוחות הכספיים המלאים של מכון ויצמן בחמש השנים האחרונות. מדובר באחד הסודות הכמוסים של תעשיית התרופות ושל המוסדות האקדמיים – התמלוגים שחברות המסחור שלהם מקבלות מחברות התרופות ומעבירים למוסד האקדמי ולחוקרים.
הרגולטור של המוסדות האקדמיים – הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה – אינו דורש מהמוסדות האקדמיים לפרסם דוחות מלאים, ולכן המידע על פעילות המוסדות הללו די מצומצם וכולל בעיקר את ההקצבות השנתיות מתוך תקציב ההשכלה הגבוהה, העומד על יותר מ-10 מיליארד שקל בשנה.
הנתונים שחושף "גלובס" משקפים את ההצלחה הענקית של מכון ויצמן למדע בפיתוח ובמכירת פטנטים על תרופות, את העושר הרב של המדענים – אבל מהצד השני גם את הכישלון הגדול של מדינת ישראל. אפשר להגיד שהתשתית המדעית במכון ויצמן הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם לאורך עשרות השנים האחרונות, אבל מדינת ישראל לא ממש ידעה למנף את התשתית המדעית הזו ולחבר אותה לתעשיית תרופות צומחת בישראל, לבד מהמקרה של הקופקסון, תרופה לטרשת נפוצה שמוסחרה על-ידי טבע והפכה ללהיט שמוכר ביותר מ-4 מיליארד דולר בשנה (עד לפקיעת הפטנט).
התוצאה שהיא שהמכון נהנה מתמלוגים אדירים, וגם קבוצה מצומצמת מאוד של מדענים שכל אחד מהם מחזיק בהון של עשרות מיליוני שקלים ואף מאות מיליוני שקלים כתוצאה מהצלחת התרופות. ממה נהנתה מדינת ישראל? בעיקר ממסים על התמלוגים שקיבלו המדענים ומהקצבות נמוכות יחסית למכון ויצמן, כתוצאה מהצלחתו. לעומת זאת, תעשיית התרופות הישראלית, לבד מטבע כאמור – שנמצא כעת במשבר ענק – לא השכילה למנף את התשתית המדעית במכון ויצמן כדי להקים בארץ תעשיית תרופות גדולה.
איך עובד מודל מסחור התרופות באוניברסיטאות? כל אוניברסיטה הקימה חברה-בת פרטית למעשה, שאיננה כפופה לרגולטור. מדובר בחברות יישום כדי לנהל את הקניין הרוחני שנוצר במסגרת המוסדות האקדמיים, להגן עליו ולמסחר אותו. חברת ידע היא חברת היישום של מכון ויצמן והיא חברת היישום והמסחור הגדולה ביותר בישראל, בגלל ההצלחות של המכון. הדוחות של ידע אינם חשופים כמובן, אם כי מאוחדים יחד עם הדוחות של המכון, ופרטים על המודל של החברות הללו אפשר היה למצוא בדוח מחקר של מרכז המחקר והמידע עוד בשנת 2012
עובדי חברת היישום של האוניברסיטאות אינם מוגדרים כאמור כעובדי מדינה, והתנהלות האוניברסיטאות בתחום מימוש זכויות הקניין הרוחני שלהן היא אוטונומית. על-פי דוח המחקר של הכנסת, בניגוד למערכת הבריאות ולמכון וולקני, ההסדרים באוניברסיטאות אינם מקנים תמלוגים כלשהם למדינה (דבר שמעורר ביקורת על המודל הזה).
חברות היישום, על-פי דוח המחקר, עוסקות ברישום הפטנטים, ודרכן מוענקות לתעשייה ולמגזר העסקי זכויות קניין על הידע שנוצר. החברות מתקשרות עם גופים מסחריים וגם גופים מממנים (ממשלתיים או פרטיים – במקרה של מכון ויצמן זה בעיקר תאגידי הפארמה העולמיים) ונקבעים כללים למימון הפעילות. נוסף על כך, חברות היישום מעגנות בהסכמים את חלוקת הזכויות וההכנסות בין מוסד המחקר לחוקר (ראו טבלה של חלוקת התמלוגים).
בכל אוניברסיטה יש תקנוני קניין רוחני המגדירים את המותר והאסור בקשרי המדענים עם התעשייה ואת הסדרי הטיפול בקניין רוחני. יש הבדלים מסוימים ביניהן אשר לנושאים שהתקנונים עוסקים בהם ומידת הפירוט שלהם לעניין המדיניות שמכתיבה כל אוניברסיטה בהיבטים שונים, למשל נוהלי פרסום, הבעלות על פטנט המפותח בעת שבתון, יחס התגמולים בין החוקר ומוסדות האוניברסיטה, ניגוד העניינים ועוד.
כבר בשנת 2005 ועדה לעניין הקשר בין האוניברסיטה לתעשייה שבראשה עמד פרופ' חנוך גוטפרוינד, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית, המליצה, בין היתר, להבטיח העברה יעילה של ידע שיש לו פוטנציאל יישומי מן האוניברסיטאות לתעשייה הישראלית, אבל המלצות הוועדה הזו, כמו ועדות רבות בתחומים רבים, נותרו על המדף. לאחרונה מקיים שוב הות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) דיונים בנושא.
בכל מקרה, זרימת הכסף היא פשוטה: חברת היישום גובה תמלוגים על מכירות תרופה שהיא מכרה את הפטנט עליה (מדובר באחוזים בודדים, אבל כשהתרופה מוכרת במיליארדים בשנה מדובר בזרם הכנסות אדיר), ומכאן חברת היישום מעבירה את הכסף למוסד האקדמי ולמדענים.
עד כמה מכון ויצמן הוא מוסד אקדמי מוצלח אפשר להבין מנתון אחד מדהים: מתברר שלמכון ויצמן יש תיק השקעות אדיר שעומד על כ-9.5 מיליארד שקל(!). ההשקעות נעשות באמצעות W-GEM TRUST, שהיא נאמנות הרשומה בארה"ב המשמשת כשותף כללי בשותפות מוגבלת – Weizmann Global Endownent Fund. השותפות, על-פי הדוחות, מקבצת ומנהלת את האמצעים הנזילים של המכון ושל אגודות ידידים של המכון בחו"ל. למכון ולאגודות הידידים ישנו ייצוג בשותפות לפי מפתח שאינו מאפשר השתלטות כלשהי על כספי השותפות ואינו מאפשר שליטה חד-צדדית בשותפות. כמו כן, למכון ולכל אגודה הזכות למשוך את הכספים שהעבירו לשותפות בכל עת ובהודעה מראש וזאת בכפוף למספר תנאים. שימו לב להרכב תיק ההשקעות האדיר הזה: מזומנים (כ-332 מיליון שקל), אגרות חוב (כ-1.6 מיליארד שקל), מניות (כ-980 מיליון שקל), בטוחות לא סחירות (קרוב ל-6 מיליארד שקל) וקרנות נאמנות וזהב (כ-597 מיליון שקל).
אין ספק, בזכות הנתון הזה מכון ויצמן הוא המוסד האקדמי העשיר ביותר בישראל. איזה עוד מוסד, או איזה עוד תאגיד כלשהו, מחזיק תיק השקעות שמתקרב ל-10 מיליארד שקל?
מקור- גלובס
