—תוכן שיווקי—

עילת התביעה ברשלנות רפואית מחייבת אשם. למרות שרשלנות רפואית אינה מקבלת הגדרה עצמאית בחוק הישראלי והיא מבוססת על ההגדרה הכללית של עוולת הרשלנות, יש לה מספר מאפיינים ייחודיים. בין היתר כדאי להזכיר כי כל תביעת רשלנות רפואית נדרשת להראות הפרה של חובת הזהירות, התרשלות וגרימת נזק. בנוסף, בית המשפט מבחין בין התרשלות בטיפול הרפואי עצמו, התרשלות בשל היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.

לקריאת מאמרים נוספים בנושא רשלנות רפואית – https://www.rashlanutlaw.co.il/

בעד ונגד הרחבת העילה

השאלה האם יש להרחיב את עילת התביעה בגין רשלנות רפואית זוכה להמון דעות סותרות. בצד אחד של המתרס עומדים אלו הטוענים כי יש להרחיב את עילת התביעה למשטר של אחריות מוחלטת. הנימוק העיקרי רואה במצב בו רכיב האשמה בטל פתח לשיפור המצב סביב מסירת חוות דעת רפואיות המסייעות לניזוק, וזאת עקב חשש מופחת של הרופאים מפני תביעה.

נימוק אחר רואה במשטר אחריות מוחלטת הזדמנות להפנמה טובה יותר של הסיכון אותו הטילו הרופאים על הניזוק, שכן התמריץ הכלכלי להימנע מלחזור בעתיד על אותה שגיאה גדל.

מעבר לכך, מסביר עו"ד כפיר דיין דובב כי ישנו נימוק הקובע כי המערכת המשפטית לא תדרש להתמודד עם כל מקרה פרטני או לבחון את סבירות התנהגותו של הרופא בכל רגע נתון. הרחבת עילת התביעה בגין רשלנות רפואית תביא על פי הגישה הזו להקלה בעומס על בתי המשפט ועל עורכי דין.

בצד השני עומדים אלו המתנגדים להרחבה האמורה. הנימוק העיקרי גורס כי הסרת כתם האשמה תפגע בגורם ההרתעה של הרשלנות הרפואית ותביא בהכרח לעלייה במקרי הרשלנות. נימוק שני טוען כי הטלת משטר של אחריות חמורה תגדיל את העלות שעל החברה לשלם. ההיגיון מאחורי הנימוק הוא שגם אנשים שנפגעו שלא בגלל התרשלות יקבלו פיצוי, העלות תמומן על ידי הרופאים או המדינה אך בסופו של דבר הציבור ישלם. נימוק אחר קושר בין הרחבת האחריות לחתירה תחת שוק הביטוח.

לסיכום, אין דרך אחת לקבוע איזו גישה עדיפה ולכן סביר להניח כי גם בשנים הקרובות תידרש מערכת הבריאות לקבל החלטות מרחיקות לכת לגבי רשלנות רפואית.