פסיכולוגיה בגובה העיניים

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
תמונת אילוסטרציה

כוחו של הרגע הזה,

מאת: מירב סלם ויצמן- יועצת ופסיכותרפיסטית.

זאת הייתה שעת ערב מאוחרת , ישבנו האחת אל מול השניה בקליניקה.

היא מתבגרת קסומה ואני המטפלת שבה היא בחרה לצאת איתה למסע.

היא משתפת וחושפת, מדברת ומנתחת – ואני מקשיבה לה בכל נשמתי,

גם לקולות הסמויים שטרם בקעו מתוכה.

היא רוקדת בין העבר לעתיד, חושבת על מה שהיה וכבר אינו,

ומתכננת ודואגת לעתיד לבוא.

היא כואבת וטרודה משניהם.

זה היה ריקוד עצוב.

אני לא עוצרת אותה, רק מקשיבה לריקוד הזה שהיא רוקדת בצעדי עבר ועתיד מחוברים במעגלים בלתי נפרדים.

שהתסכול מתחיל לבצבץ ולעטוף את השיחה,

אני מבקשת ממנה להזמין גם את ההווה שלה לריקוד.

אני מנסחת את ההזמנה בשפה שלה:

“תני לו הזדמנות, הוא נער חדש אצלך בסביבה, תלמדו להכיר ,ואולי מתוך הריקוד המשותף שלכם – תיווצר אהבה?!”

היא מחייכת את החיוך הכי ביישני שלה ומבינה ששוב היא בורחת לנזקי העבר ומתכננת את נפלאות העתיד בלי להיות ב”כאן ועכשיו”  מבלי לחיות את החיים כפי שהם.

מוכר לכם?

אני מניחה שכולנו רוצים לחיות חיים פונקציונאליים ומלאי משמעות.

זה מצריך ללמוד מטעויות העבר ולהציב מטרות לעתיד, אך אל לנו  לשהות שם יתר על המידה –די בביקור קצר וחזרה מהירה להווה.

רגעי ה”כאן ועכשיו” שלנו, הם החיים עצמם, ככל שנהיה בהם ונקדש אותם נהפוך ליותר פרודוקטיביים, נטען באנרגיות ונחוש הנאה.

יש משפט קדום מתקופתו של הרמב”ן שמצליח לגעת בי כל פעם מחדש:

“העבר – אין

והעתיד – עדין

וההווה כהרף עין – אז הדאגה מנין?”

ניתן להתפלפל עליו ולנתח אותו והרי שיש שבעים פנים לתורה ופרשנותה,

אך לזמן אין, הוא בן יחיד – הוא לא ניתן לקניה או למכירה – אז עשו בו שימוש, תהיו בו, תראו מה הוא מזמין לפתחכם וכך תחיו חיים שלמים יותר.

שלכם עכשיו,

מרב!

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן