פרשת ויגש – ענווה ולקיחת אחריות
(מאת: לוחם האש ורס"ן במיל' איתמר פישר)
בתחילת הפרשה אנו עדים למפגש בין יוסף לאחיו יהודה, בסיום דברי יהודה, יוסף מחליט לגלות לאחיו את זהותו האמתית, "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו … בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו".
מדוע דבריו של יהודה כה עוררו את יוסף עד לכך שהחליט לחשוף עצמו לאחיו?
אפשר להבין מהסיפור שדבריו של יהודה לא הוכנו מראש כנאום, אלא כשנוצרה הסיטואציה ויהודה עבר תהליך אישי הוא אמר את שעל ליבו, דברים שיוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב, יהודה מספר את כל מה שקרה ולוקח אחריות על הנעשה.
בהיסטוריה של יהודה, אנו רואים שהוא אחד שיודע לקחת אחריות על מעשיו, מקרה תמר שהודה כי "צדקה ממני", מכירת יוסף שהציע לאחר שהבין את הטעות "לכו ונמכרו לישמעאלים" ובפרשה הקודמת במקרה בנימין אחיהם הקטן וגניבת הגביע "מצא את עוון עבדיך.."
ובנאומו של יהודה, כאן בפרשה אומר יהודה: ""כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים"
למרות שליהודה אין מחויבות לבנימין, הוא לוקח זאת לעצמו, את המחויבות ואת האחריות.
נדמה מקריאת הפרשה כי המילים שיצאו מעומק ליבו של יהודה, שיצאו ממקום של ענווה, צנעה ולקיחת אחריות השפיעו עמוקות על יוסף, עד לכדי כך שיוסף החליט להיחשף לאחיו.
אנו למדים מהפרשה את עוצמתן וחשיבותן של המילים, כאשר הן יוצאות ממקום של ענווה וכנות הם מסוגלות לחדור הכל, וכאשר המילים ריקות מתוכן השפעתן תהיה ריקה,
כמאמר המשפט הידוע, החיים והמוות ביד הלשון.
שבת שלום
זמני כניסה ויציאת השבת:
תל אביב: 16:22-17:25
