פרשת תצווה – תמיד והתמדה
מאת: לוחם האש איתמר פישר (רס"ן במיל')
המילה "תמיד" חוזרת בפרשה מספר רב יחסית של פעמים.
"להעלות נר תמיד.." להניח את הציץ "על מצחו תמיד.." "קורבן התמיד" ומצווה לזכור את מעשיו הרעים של עמלק תמיד.
מתעוררת שאלה, הרי לא מדליקים נרות במקדש פעם ביום, האם זה נחשב תמיד?
קוראים את סיפור עמלק פעם בשנה, האם זה נחשב תמיד?
הכהן הגדול לובש ציץ על מצחו רק כאשר הוא לובש את שאר הבגדים, האם זה נחשב תמיד?
בחיים אנחנו רוצים להיות כל הזמן הכי טובים שאפשר, להיות ההורה הכי טוב לילדים תמיד, להיות הבן זוג המושלם, לעשות לנסות, אך שוב ושוב אנחנו מתאכזבים.
הפרשה מלמדת אותנו הגדרה מחדש של התמדה, של התמיד.
אין הכוונה "כל הזמן" ואפילו לא כל הזמן שהדבר אפשרי, יש ואין אילוצים אחרים, אך אם אנחנו רוצים באמת להתמיד אנחנו צריכים להיות עקביים!!
לקבוע זמן לעצמנו, זמן לדברים החשובים באופן קבוע.
גדולה כוחה של העקביות על כוחה של התדירות.
ועל זה נאמר, צעדיו העקביים של הצב הישגיים יותר מריצתה הזמנית של הארנבת.
שנדע ונצליח להתמיד!
שבת שלום
זמני כניסה ויציאת השבת:
תל אביב: 17:15-18:11
