החייל הרחובותי איתמר בן יהודה ז"ל, הזמין שני ספרים, האחד שכותרתו: "איך חהצליח בגדול", והספר השני: "איך לפרוש בגיל צעיר".
שבוע לאחר הטבע בדרום, מאות ליוו הערב יום (א') למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות, את יליד ותושב העיר, סמל ראשון איתמר בן יהודה בן 21, שנפל בקרב מחבלים על הגנת מדינת ישראל בנחל עוז.
נדב, אחיו הגדול של איתמר הודה תחילה לקהל והספיד: "אחי הצעיר איתמר יש לי בור בנשמה בדמותך. איתמר בן יהודה, חובש קרבי וסמל מחלקת מרגמות בחטיבת גולני, נפצע קשה בקרבות והמשיך בגבורה לטפל בפצועים בשטח עד לרגע האחרון. נפל בקרב לצד חייליו וחבריו, בהגנה על הבית. מכובדי, ראו לפניכם גיבור שנפל. איתמר בשבילי הוא היה מתנה מההורים, שהייתי ילד, יש לי שתי אחיות, ארבע בנות דודה ובן דוד מבוגר ממני, כולם אהובים. כשהייתי ילד ביקשתי מההורים שלי אח אחד קטן. עברו השנים והמשכתי להזכיר, יום אחד באו אלי ההורים, אמרו לי אתה עומד לקבל אח אחד קטן אפילו שניים. אני זוכר שישבנו ביחד, המשפחה ודנו מה יהיו השמות, עשינו הצבעה עד שיצאו שני שמות, גלעד ואיתמר…אני רוצה להגיד תודה חהורים היקרים שלי, כל המתנה הכי טובה שאני ידעתי לבקש ושהם ידעו לתת לי. היינו חמישה אחים ועכשיו נשארנו ארבעה".
"את ההודעה קיבלתי באמצע הלילה כשאני בשטח עם היחידה שלי, נסעתי שעתיים להביא את גלעד מהמוצב, שעליו הוא פיקד מהיחידה שלו. אחרי זה עוד שעה וחצי נסיעה לאסוף את רעות מעמק יזרעאל. ישבנו ברכב בשקט מלא בציוד של מילואים עד שהגענו הביתה".
זו לא הפעם הראשונה שמשפחת בן יהודה מתמודדת עם אובדן.
" יצחק בן יהודה, דוד של אבא שלי, לוחם, ציוני, אוהב אדם, נפל בקרב על בארי, במלחמת השחרור בארבעה באוקטובר 1948, שלושה ימים בלבד אחרי הכרזת העצמאות, נפל בן 22 כישראלי, ואיתמר בן יהודה, דוד של הילדים שלי, לוחם, ציוני, נפל בהגנה על קיבוץ בארי, ישובי העוטף וכל מדינה ישראל. חמישה עשר ימים בלבד לפני שחרורו מסדיר, בן 21 בנופלו, גיבור ישראל.
ההודעה האחרונה ששלח נדב לאחיו איתמר: " שאלתי אותך, להגיע? אני הקדשתי את חיי להוציא אנשים ממקומות שאף אחד מהם לא חוזר ובלעדיך לא יכלתי להגיע. אתה תשמח לדעת אחי האהוב, שבשבוע האחרון המשפחה שלך נשארה בדיור אותו הדבר כמו תמיד. נבוכה מכל אהבה, לא יודעת איך לקבל את כל התמיכה, מחפשת איך לעזור לאנשים שבאים לעזור לנו…נלחמת עד הסוף, הראת לכולם איך להפצע ולהמשיך ואז איך לטפל, ולהמשיך ולא לעצור, אז בסוף הראת לכולם איך ליפול בקרב. בשבוע הזה חלק מהניסיון לעזור לכמה שיותר והעיקר רק לא לנו. הוצאנו טיסה עם 254 אזרחים זרים, רבים מהם נרצחו, לחזור חזרה לארצם, רגע לפני שהם עלו למטוס מיוזמתם, מאות אנשים עמדו דקה דומיה לכבודך".
"באחד הימים השבוע הגיע שליח אלינו לבית והשאיר חבילה בשער בחוץ, החבילה זה משלוח שעשית לעצמך של שני ספרים. הכותרת של הספר הראשון 'איך להצליח בגדול', אתה אחי הצלחת הכי בגדול שיש. על חיוך שהסתיר שתי דמעות ועיני לוחמים עייפות שחזרו ואמרו כאן גולני לוחם. הספר השני-'איך לפרוש בגיל צעיר".
אמו דורית אמרה בהספדה: " אבא ואני הסתכלנו עליך והיינו בטוחים שבבוא הימים תהפוך לפסיכולוג השלישי למשפחתנו, אתה כיוונת למקומות אחרים. התשוקה שלך התמקדה בתחומים כלכליים והתחלת להתכונן לקראת הבאות. השחרור כבר היה ממש מעבר לפינה ואתה בנית מסלול יציאה לאזרחות. ביקשת לארגן את החדר מחדש שיענו לצרכים של אדם צעיר. נרשמת לקורסים, רקמת חלומות מקצועיים עם אור גלעד ניר ודליה וכבר הוכן משרד בחצר של משפחת מזעקי היקרה לתחילת העיסוק בנדל"ן. רכשת ספרים וקראת ויום אחרי מותך הגיע ספר שרכשת שכותרתו היא 'איך לפרוש בגיל צעיר'. כמה אירוני, אכן פרשת בגיל צעיר… אחרי מסלול ההכשרה בגולני יצאת לקורס חובשים ולאחריו יצאת לקורס מפקדים כדי לחנך כך אמרת ולאחר קורס קצר הפכת למפקד מסייעת מרגמות הוצבת בנחל עוז. השבת השחורה טרפה הכל, נפצעת במהלך התקיפה של המוצב שלך ובעודך פצוע טיפלת בפצועים האחרים. חיכית לחילוץ שלא הגיע ופציעתך הכניעה אותך. אנחנו נותרנו שבורי לב. בתוך כל השחור הזה, התאספנו שוב כמשפחה, שמך קועקע".
יהי זכרו ברוך
