הצעת תיקון החוק לשמירת הניקיון (תשע"ט- 2018) של המשרד להגנת הסביבה להסדרת הטיפול בפסולת בנייה ומניעת השלכתה ברשות הרבים, אושרה בקריאה ראשונה בכנסת. החוק יבטיח כי פסולת הבנייה תמוחזר באתרים מורשים ולא תושלך בשטחים הפתוחים.פסולת הבנייה המושלכת באופן בלתי חוקי לשטחים פתוחים גורמת לפגיעה חמורה בסביבה: זיהום מים וקרקע, מפגעי אבק ופגיעה בטבע ובנוף.

לא פעם אזרחים שומרי חוק מבצעים שיפוץ או בנייה, מתקשרים עם קבלן חוקי, מוודאים כי הפסולת תגיע ליעדה באתרי המיחזור ואפילו מקבלים מסמכים רשמיים כי כך יהיה. אך הקבלן או מי מטעמו בוחר בדרך הזולה יותר של שפיכת פסולת הבנייה בשטחים הפתוחים. התוצאה: מפגע פסולת הבנייה הוא מכת מדינה.

הצעת תיקון החוק לשמירת הניקיון (תשע"ט- 2018) של המשרד להגנת הסביבה להסדרת הטיפול בפסולת בנייה ומניעת השלכתה ברשות הרבים, שאושרה היום (ב' 12.11.2018) בקריאה ראשונה בכנסת, תגרום לכך שהכסף שהציבור ישלם יגיע ליעדו, לאתרים המורשים – בדרך למיגור התופעה של השלכות פיראטיות.

בישראל מיוצרים כ 4-6  מיליון טון פסולת בנייה בשנה. הטיפול המיטבי והסביבתי ביותר בפסולת הבנייה הוא מיחזור ושימוש חוזר בחומרי הגלם המצויים בפסולת זו. מיחזור החומרים מאפשר צמצום כריית משאבי טבע ומחצבים, חיסכון בעלויות היצור, חיסכון בהובלת חומרים ומונע מפגעים היכולים להיווצר כתוצאה מהפסולת.
אלא שחלק ניכר מפסולת הבניין המיוצרת בישראל מושלך בשטחים פתוחים באופן בלתי חוקי, ולא מגיע לאתרי הטיפול והמחזור המורשים. השלכות אלו יוצרות מפגעים סביבתיים רבים כגון זיהום מי תהום ונגר עילי, מפגעי אבק ופגיעה נופית. עלות הטיפול השנתית במפגעי פסולת הבנייה יכולה להגיע ל כ-100 מיליון שקל בשנה.

כיום, שרשרת הטיפול בפסולת הבנייה אינה מוסדרת מבחינה רגולטורית, עובדה המנוצלת על-ידי גורמים עבריינים לגריפת רווחים בלתי חוקיים על חשבון הציבור והמדינה. תיקון החוק מגדיר את השחקנים המרכזיים בשרשרת הטיפול בפסולת הבניין, וקובע את התפקידים, הסמכויות והחובות של כל אחד מהם.

המטרה העיקרית בחקיקה שעברה השבוע בקריאה ראשונה בכנסת היא להבטיח את הגעת פסולת הבניין אל האתרים המורשים שבהם מתבצעים טיפול ומיחזור סביבתיים, ובכך לצמצם באופן ניכר את הפגיעה בשטחים הפתוחים.

1. תהיה חובת התקשרות ישירה של יצרן הפסולת עם אתר טיפול ומיחזור מורשה בלבד לצורך הצבת כלי אצירה, הובלת הפסולת והטיפול בפסולת הבנייה.
2. אצירת פסולת הבנייה תבוצע אך ורק באמצעות כלים רשומים שיוצבו על פי נוהל אשר ייקבע על ידי הרשות המקומית ואשר תפקח על הצבתם.
3. כלי האצירה יפונו על-ידי מתקנים מורשים שעימם התקשרו יצרני פסולת הבנייה באמצעות מובילים מטעמם.
4. המשרד להגנת הסביבה יקבע את הקריטריונים למתן רישיון למתקן מורשה, ויפקח על בעלי הרישיון.
5. המשרד אף יהיה רשאי לקבוע תנאים למעקב ובקרה אחר פינוי הפסולת לאתר מורשה.
6. הרשות המקומית תקיים מכרז לבחירת אתרים הרשאים לפנות ולטפל בפסולת בנייה בשטחן ותיידע את התושבים בדבר האתר הזוכה, והתושבים יתקשרו ישירות איתו וישלמו לו בצורה ישירה. כך המכרז יוריד את מחירי ההובלה והטיפול, יקטין את התמריץ הכלכלי להשלכת הפסולת; ויגדיל את יכולת הבקרה, הפיקוח והאכיפה על מעגל הפסולת ואתרי הקצה.
7. אם עדיין יהיו רשויות מקומיות ללא מכרז, המשרד להגנת הסביבה יבצע את המכרז ויידע את התושבים בדבר אתר הטיפול האחראי לפינוי.