בפעם הראשונה שרותם הריח את זה, הוא בכלל לא חשב שמדובר במשהו מסוכן. הוא היה בן 14, ישב עם חברים בגינת הבית, ופתאום אחד מהם שלף ספריי צבע. "תראה, זה עושה סחרחורת מגניבה," אמר מישהו. רותם חייך, התקרב, ושאף. הריח היה חד, מטשטש, והתחושה – כמעט מיידית – הייתה של ריחוף. 

חצי דקה של שקט מהעולם, שקט מבלגן בראש, שקט שהפך לתחושת תלות עם מוצר שנמצא כמעט  בכל בית. רק כעבור זמן, כשהתחיל תהליך כואב של גמילה מממסי, רותם הבין שהשקט ההוא היה אשליה מסוכנת – ואילו הרעש שחזר אחריו, היה בעצם הגוף והנפש שנלחמים כדי לחזור לחיים.

האויב השקט בארונות הבית

האירוניה היא שהסם הזה נמצא במדפים של כל סופר, משתלב בחיי היום-יום בלי שנבחין בו: דבק מגע, טינר, ספריי צבע, לק, חומרי ניקוי. חומרים אלו מכילים ממסי כימיים נדיפים – כמו טולואן, אצטון או בנזין – שיכולים להפוך ממוצר שגרתי לפתח של התמכרות מסכנת חיים, במיוחד בקרב בני נוער שמחפשים ריגוש זול ונגיש.

אבל יחד עם ההיי הקצרצר, מתרחש נזק עמוק ובלתי הפיך לתאי המוח, לתפקודי נשימה, לזיכרון, ולעיתים – גם למערכת הלב. ממסי אינם סם שמובילים אליו חיים הרוסים מראש. הם הסם שמוביל להריסת חיים.

הגמילה מממסי – תהליך גופני ונפשי

ברגע שמתחילים בתהליך גמילה מממסי, הגוף והנפש מתעמתים עם מציאות קשה. הניקוי הגופני מלווה בסחרחורות, כאבי ראש, חוסר שינה, חרדות – אבל זה רק קצה הקרחון. החלק המשמעותי בגמילה הוא החלק הנפשי: להבין למה בכלל נמשכת אל הריח הזה, למה הראש שלך צריך לברוח לעולם כל כך הרסני רק כדי להרגיש חי.

במהלך הגמילה, המטופל לומד להחליף את תחושת הריחוף האשלייתית במציאות מחודשת – כזו שאפשר לחיות בה בלי מסכים כימיים. תהליך הגמילה דורש תמיכה צמודה, לרוב במסגרת טיפולית מקצועית שמשלבת פסיכותרפיה, טיפול קבוצתי, ולעיתים גם תרופות שמאזנות את מערכת העצבים.

אפשר לצאת מזה – ויש גם חיים אחרי

רותם עבר גמילה מממסי, ושנתיים אחרי שהחליף את בית הספר בתוכנית שיקום, הוא חזר ללמוד, סיים בהצלחה תעודת בגרות, ועכשיו הוא מדריך נוער בעצמו. הוא מספר להם בכנות על ההתמכרות שפרצה מתוך שעמום ורגש לא פתור. 

מה שכולם מפספסים

הבעיה האמיתית בהתמכרות לממסי היא חוסר המודעות. ההורים לא מדברים על זה, בתי הספר בקושי מזכירים את זה, והמדפים בחנויות ממשיכים למכור את הסם הזה בלי שום אזהרה. הממסי ממשיך להיות חלק מהשגרה – עד שהם משתלטים על השגרה כולה.

אבל אפשר לעצור. אפשר לשים לב, לשאול, לדבר. ואפשר גם, כמו רותם, לחזור מהתהום – ולצעוד קדימה לעולם נקי, חד, אמיתי, מכיוון שהמאבק בהתמכרות לממסי מתחיל בהכרה. והכרה מתחילה בלספר את הסיפור.