ביום שלישי הקרוב בשעה 19:00 באשכול הפייס חנה אברך 25 בעיר ייערך ערב מורשת לגדוד 13(גדוד גדעון) של חטיבת גולני בסימן 20 שנה לאסון הסלוקי .לאור הביקוש הרב לאירוע יש לאשר הגעה דרך אתר העמותה golani13.org.il זאת עקב הגבלה במספר המקומות באולם
במשך 15 שנים, משנת 1985, ועד שנת 2000, חצצו לוחמי צה"ל בין המחבלים בדרום לבנון לבין תושבי מדינת ישראל. אל מול נופיה המרהיבים של ארץ הלבנון, הם ניצבו כצוק איתן בין המחבלים הפלסטינים הרבים, בעיקר מחבלי החיזבאללה לבין תושבי הצפון, כאשר אורות היישובים הישראלים מאחורי גבם של הלוחמים מזכירים להם שוב את המשימה שלשמה הם שוהים בלבנון. הייתה זאת מערכה מתמשכת ועיקשת במיוחד בה היה ללוחמי גדוד 13 של גולני חלק משמעותי ביותר. במהלך השהייה ברצועת הביטחון בדרום לבנון נפגעו רבים מלוחמי הגדוד, אך מילאו על הצד הטוב ביותר את המטרה אותה שיננו מדי בוקר וערב בתדריכי המוצב:מלחמת לבנון הסתיימה באופן רשמי בחודש ספטמבר 1982 וחטיבת גולני ערכה מסדר חטיבתי בביירות לציון סיום המלחמה, אולם לוחמי צה"ל ובתוכם כמובן לוחמי חטיבת גולני וגדוד 13, המשיכו לשהות בלבנון עוד שנים רבות, עד ליציאה המוחלטת של צה"ל מלבנון בחודש מאי 2000 שצה"ל נסוג מהאזור ובשנת 1985 התמקם דרומית לנהר האוואלי ויצר בדרום לבנון את 'רצועת הביטחון', צמד מילים שלכל לוחם בגדוד 13 בין השנים 1985 ועד לשנת 2000 מזכיר נשכחות: החל מהקמת המוצבים, שעות שיגרה מרובות, מארבים של ימים רצופים, פתיחת צירים, מטענים, שיירות והיתקלויות. שעות השהייה הממושכות במוצבים ובמארבים יצרו שפה משותפת בין אלפי לוחמים ששירתו באותה העת בגדוד וחצצו בין המחבלים לתושבי הצפון.
ב-27 באוגוסט 1997 יצאה הפלוגה הרובאית של הגדוד בפיקודו של המ"פ אופיר ליוויוס למארב סמוך מאד לנהר הסלוקי. לאחר כמעט יומיים של שהייה במארב, מזהים לפתע הלוחמים בשעה שמונה בבוקר חוליית מחבלים ולאחר מכן עוד חוליית מחבלים המבצעת חיפוי, כאשר את החוליה מוביל לבנוני כפרי לא חמוש. מפקד הפלוגה פותח באש לעבר המחבלים ומהאש נפגעים שני מחבלים. חוליית החיפוי של המחבלים החלה לפתוח באש לעבר הכוח, וליוויוס המ"פ מדלג 40 מטר, מזהה את אחד המחבלים ופוגע בו. תותחי הוולקן יורים גם הם לעבר החוליה שהסתתרה מאחורי עץ ושיחים וגם ארטילריה מתחילה ליפול על המחבלים. בקשר נשמעת ההודעה ששלושה מהמחבלים עושים דרכם במעלה הגבעה כאשר העץ מסתיר את קו הירי מהם. רגעי הדרמה והמרדף ממשיכים בחום הכבד עד שאושרי שוורץ, קשרו של ליוויוס, מסתובב לאחור ונדהם לראות שובל של עשן מתקרב לעברם במהירות. הוא מפנה את תשומת ליבו של מפקדו לאש המתקרבת לעברם במהירות שיא עקב הרוח העזה שגברה בפתאומיות. לזה אף אחד לא ציפה. למרות ההיתקלות שהייתה מוצלחת, המשיכה בשיא עוזה וגרמה בסופו של דבר להריגתם של חמישה מחבלים, שובל האש המתקרב במהירות לעבר הכוח היה הדבר האחרון לו ציפו לוחמי הפלוגה. לפתע נשמעו צעקות מאחד הלוחמים 'אני נשרף! אני נשרף!'. ליוויוס המ"פ משחזר: "האש הייתה רחוקה מאתנו והתמקדנו בחיסול המחבלים. כשאושרי צעק לי להסתכל לאחור ראיתי את האש במרחק של מאה מטר ממני. נתתי פקודה לזרוק ציודים מלבד המפקדים ולהגיע לאזור הקנטרה. הרוח הגבירה לפתע עוד יותר את מהירותה. האש הגיעה אלינו וגם אנחנו נשרפנו והתעלפנו. כשהתעוררנו הכל היה כבר שרוף מסביב. שלושת הלוחמים שהיו איתי נפצעו ואושרי נעלם. הייתה לי גופייה ביד וכיביתי את האש שאחזה לפצועים בידיים".
ליוויוס המ'"פ נכווה מהכוויות. הוא מתגלגל על הקרקע כדי לנסות ולכבות את האש האוחזת בו ומאבד את ההכרה. לאחר כמה רגעים הוא מתעורר, רואה שהקשר שלו אושרי חסר, ומבין שהסכנה הכי גדולה עכשיו תהיה אם הרימונים שעל הלחמים יתפוצצו. הוא לוקח את הרימונים, רץ מאה מטרים ושם אותם על משטח סלעי. האש פרצה עקב הירי הארטילרי באזור אפיק נחל הסלוקי שהיה מלאה בצמחייה יבשה והרוח הפתאומית הסיתה אותה לעבר הלוחמים שניסו להימלט ממנה. לוחמי יחידת החילוץ 669 הוקפצו לאזור וחילצו את הלוחמים שהתפזרו כמעט לכל עבר מאימת האש המשתוללת אך התוצאות היו קשות: ארבעה מלוחמי הפלוגה, נשרפו באסון: שמעון ידג, רועי שוקרון, אורן זריף, ואושרי שוורץ, הקשר של ליוויוס שיצא לחפש אחר הקשר שלו שגופתו נמצאה קר זמן מה לאחר מכן. לוחם נוסף, שומטו קסהון, נפטר מפצעיו לאחר מספר ימים בבית החולים. חמישה לוחמים נוספים נפצעו באירוע ושאר הלוחמים חולצו
