מרגש: דיירי לב רחובות מהדיור המוגן השיקו לראשונה את הגינה הקהילתית
"לב רחובות" השיקו את הגינה הקהילתית פרויקט סביבתי וחברתי בשיתוף פעולה עם הפקולטה לחקלאות
"קיבלתי אויר לנשימה, התמלאו לי הריאות באושר"
ציינה הדיירת איילה ויקסלבאום
אמש, הושקה לראשונה הגינה הקהילתית בדיור מוגן "לב רחובות" הממוקמת בפאטיו שבתוך הבית, שיהפוך מעתה ואילך גם כמקום מפגש חברתי ופורח עבור הדיירים וגם כמקום ירוק. מקום שבו יוכלו ליהנות משתילת צמחים, ירקות, צמחי תבלין, מעבודת אדמה לצד זמן איכות וחברה.
הדיירים חשים סיפוק לאחר תקופה של הכנות קדחתניות, תיאומים וסידורים יכולה הנהלת הבית ובראשם המנכ"ל – מאיר בן חיים, לחוש סיפוק בהובלת הפרויקט של הגינה הקהילתית, פרויקט שטומן בחובו ערכים של סביבה, קהילה, בריאות וחברה. את הקמת הגינה הובילו חברת "המרפסת הירוקה", אשר דאגה ליצירת תשתית ותנאים מתאימים לשתילה וטיפול הגינות. כך נבחרו ארגזי שתילה מונגשים שניתן לשתול תוך כדי ישיבה ולצידם שולבו מכלים ממוחזרים ושתילים בתוכם. כחלק מתפיסה של "לב רחובות" בחשיבות של צמצום והפחתת פסולת, הוצבו בתוך המכלים קומפוסטר, שלתוכו יוכלו לזרוק את שאריות הפסולת מהמטבח, והתולעים שבפנים יהפכו את הפסולת האורגנית לדשן איכותי עבור הצמחים שבחבית.
"נשמח לקיים פעילויות משותפות עם משפחות משכונת "סלע".לדברי מאיר בן חיים, מנכ"ל "לב רחובות": "כחלק מתפיסת ה-Well Beingשל התושבים והחשיבות בהכנסת צמחיה וירוק לתוך הבית. ראינו לנכון לשלב בתוך הפרויקט גם מעורבות חברתית, תרמנו מלגות למספר סטודנטים מהפקולטה, מתוך רצון לפעול בשיתוף פעולה עם גורמים מתוך העיר ובייחוד סטודנטים, כך שיוכלו לתרום מהידע שברשותם וליצור קשר בינאישי עם הדיירים". בן חיים מוסיף לגבי תכניות עתידיות ומציין: "כחלק מרצון להתערות בקהילה, נשמח לקיים פעילויות משותפות עם משפחות משכונת "סלע" הסמוכה, כאשר הגינה הקהילתית תהווה מקום המפגש".
דנה פרנק, מנהלת התרבות "לב רחובות" מוסיפה: "זה אינו סוד שפעילות בגינה תורמת לאנשים צעירים ומבוגרים כאחד, אך מרגע שראינו אתמול הלכה למעשה את התרוממות הרוח של הדיירים, החיוך, הבעת השמחה ואפילו דמעות התרגשות, מבחינתנו זה היה רגע שיא".
אסתר גיל, בעיניים דומעות אמרה: "אני אדם של טבע, שאוהב לנגוע באדם ולעבד צמחים, לגדל צמחים וזה מרגש אותי, עבדתי בגינות בקיבוץ , הייתי אחראית על גינת הוורדים וכל הזכרונות הטובים מהקיבוץ שוב חוזרים אליי". גיל שיתפה בזכרונות ילדות עוד מגיל חמש כשמשפחתה פונתה לתל אביב, את מפעל השמן, את עצי הפרי בבית של סבא ועוד רגעים שהיו עבורה בלתי נשכחים גם היום.
הדיירת איילה ויקסלבאום, 78 אמרה בהתרגשות: "קיבלתי אויר לנשימה, התמלאו לי הריאות באושר" והראתה את כפות ידיה שהיו מכוסות באדמה לחה.
