נסיך לילה תל אביבי התחיל בקטן ברחובות ועבר למגרש של הגדולים

מרון בי ועד לבור. ירון דנוך, נסיך לילה תל אביבי התחיל בקטן ברחובות ועבר למגרש של הגדולים

מאת: צח אוריין אוראץ', צילום: רובי ליבוביץ

כבר בכיתה ו', שירון דנוך למד בבית הספר היסודי "בכור לוי" ברחובות, הוא נתן את עבודת התקלוט הראשונה שלו במסיבה של ילדה מהכיתה שלו. על הסט הזה קיבל די גיי ירון דנוך 7 שקלים! בנקודה זו החלה גם קריירה לילית ומוזיקלית ארוכה של אחד מאנשי הלילה הבולטים והמתמידים בסצנת הלילה והמועדונים שלנו. בימים אלה מתחדש דנוך במועדון לילה חדש, הבור בשדרות רוטשילד בתל אביב.

"לא היו אז הרבה די ג'ייז ואני התחלתי לעבוד אצל חברים ובחטיבת הביניים כבר הייתי הדי ג'יי של השכבה ומכיתה ט' היה כבר ביזנס" משחזר דנוך בהנאה. הוא התחיל עם טייפ בייתי, שתי מנורות באולם בית הספר, עם הכסף שהרוויח התרחב ורכש ציוד נוסף. "אימא שלי הייתה עונה לטלפונים, לוקחת פרטים של מי שרצה תקלוט אך בעיקר היא ניהלה את מחלקת ההסעות והיתה מעמיסה את הציוד" הוא מספר בחיוך.

עוד לפני כל אלו דנוך הילד (כיום הוא בן 49) אהב מוסיקה והיא משכה אותו באופן קיצוני. "הייתי מסתובב ב'רון בי' ואחר כך גם עבדתי שם. הייתי מקליט את כל מצעדי המוסיקה והפכתי לפריק של פופ ומוסיקה". בכיתה י"א הוא כבר שימש כרזידנט (תקליטן הבית) של מועדון הניקס האלטרנטיבי בחולון ובכיתה י"ב הוא חבר למיקוש (ערן שאול) בן עירו ויחד עם את הרודאו בר ברחוב הרצל. גוזף בעל המקום האוונגרדי קיבל את האלכוהול. הם את הכניסה, וכך הוא העביר את כל סוף שנת הלימודים בתיכון. השנה היתה 1992, גל חזק של נירוונה היה באוויר וזה גם היה הקו המוזיקלי של המקום הפעיל.
גיוס לשריון קטע את הקריירה החדשה ולאחר השירות הוא התגורר בניו יורק, שחזר פתח את הרצל בר קפה שהפך למוסד ברחובות. "בנינו את כל המקום בעצמנו והוא הצליח מיומו הראשון. בימים של פינתי ואפרופרו, פתאום יש בית קפה תל אביבי ברחובות, בראש קפה ביאליק מתל אביב" הוא משחזר.
המקום עבד יפה גם בצהרים וגם בערב, אך מהר הוא ושותפו מכרו את המקום וסימנו את היעד הבא: לפתוח מועדון לילה בתל אביב. בזמן שהם מחפשים חלל ראוי, נפל להם, כמעט משמיים, החלל הייחודי של קולנוע תמר בפסג' ברחוב אלנבי 111. הימים ימי הזוהר של סצנת הלילה של תל אביב, אלנבי 58, קו-מילניום, פאצ'ה ושיירת תקליטני-על מכל רחבי הגלובוס, שנוחתים לנגן בתל אביב מידי סוף שבוע. השחקנים הוותיקים בתעשייה לא הבינו מאיפה נחתו עליהם לפתע שני הילדים מרחובות, שפתחו חלל מאתגר ענק של 800 מטר. מהר מאד המקום הפך למוקד עלייה לרגל של הקלאברים, מוצלחות במיוחד היו המסיבות של ליין הדיסקו (זכורה לכל במיוחד הנוכחות של הפרפורמר די ג'יי בוגי בן על העמדה) ומידי שבת פקדו מאות בליינים את הרחבה. דנוך ביצע נחיתה עסקית ראשונה ומוצלחת בתל אביב.

שנה וחצי העסק החזיק מעמד, צרור סיבות הביאו לסגירת המקום, בין היתר בשל דרישה של בעל הנכס שומר המסורת לא להפעיל את המקום בלילות שבת ולאחר פשיטה של רשויות המס של מסיבת סילבסטר שהתארחה במקום. "היו לנו גם בעיות ניהול פיננסי, ככה זה ששני צעירים זוכים ליפול על מכונת כסף, זה מזמין המון טעויות" מודה דנוך בכנות.
כאן הוא ושותפו פיצלו כוחות ודנוך המשיך לבדו ופתח בשנת 2001 את מועדון ה"אייס" (כיום ה"לימה לימה"). המוסיקה האלקטרונית, הגלריה הסליזית במרומי המקום וליין סלבס ושחקני מכבי תל אביב שארגן שם היחצן והמפיק חמי פורת הפכו גם את האייס למוקד לילי שוקק וקבוע בנתיב הנדודים של הקלאברים של תל אביב.

שלוש שנים עברו עד שדנוך הרגיש כי המקום מיצה את עצמו, הוא ושותפיו עשו שיפוץ כללי למקום, שינו את הקונספט למקום לאונג'י יותר, עם מסיבות רגיי, גייז וליינים נוספים.
בשנת 2004 יפתח דנוך את אחד המקומות שיהפכו במהלך השנים הקצרות שלו לשם נרדף לדמות הלילית של דנוך, מועדון הברזילי – מוסד אנדרגראונדי תל אביבי שנכנס לפנתיאון הלילי המקומי. הבית הראשון של הברזילי, בשכונת החשמל של אז, הפך להצלחה אדירה. (מאותם מקומות סליזיים שכיף לי להיזכר בסאונד וכל הלילות שהעברתי שם. צ.א).
אבל לחגיגה הזו הגיע סוף מהיר מידי, בדמות שכן שסבל מהרעש שהמועדון השוקק זימן לו בחזית הבית ברחוב ברזילי, וקשרים במועצת העיר הביאו להליכים משפטיים שבסופם המקום נאלץ לסגור את שעריו. זה היה רגע עצוב לא רך לדנוך ושותפיו, אלא לקהילת אנשי הלילה כולה. כחלופה נפתח ברזילי חדש באיזור נטול דיירים, במתחם המוסכים של רחוב הרכב ושם ימשיך המועדון לפעול עוד 4 שנים עליזות, עם כול טוב מוזיקלי-אלקטרוני של דאבסטפ, גראז' בריטי, טכנו ותותחים כמו די ג'יי סלומון, דיקסון, בן קלוק, שאז עוד עבדו תמורת מחירים מגוחכים. "הינו חלוצים בכל הז'אנר הזה" מתגאה דנוך שהוא מתכוון אליו ואל שותפו ספי גולן, אף הוא מרחובות.

דנוך החל לפזול גם לעולמות תוכן נוספים והתחיל להפיק את ירידי האופנה טי מרקט ואח"כ גם את ה"דרס קוד", שהפך כבר למסורת ועושה כל פעם מחדש הרבה כבוד לאופנה הישראלית. אז מכר גם דנוך את חלקו בלימה לימה, השותפות עם גולן פורקה ודנוך המשיך עוד להרים את ליין הברזילי כחמש שנים נוספות כליין מתארח במועדוני ה"בלוק", "בוטלג" ו"בית מעריב". אך ירידי האופנה נשארו מרכז הפעילות שלו. כאחד שמגיע לחיי הלילה מהמקום הנכון, המשיך לדגדג לו כל אותם שנים הצורך לפתוח איזה מועדון קטן ומגניב, המתאים לרוח התקופה המשתנה של חיי הלילה.
לאחרונה התבשלה לו עסקה סביב החלל בשדרות רוטשילד 31, במקום שבו פעל "הבוקסה". דנוך נכנס כשותף ומנהל התוכן של המקום. וככה בא לעולם "הבור" שזו בהחלט תוספת נפלאה לסצנת המועדונים שלנו, שגוועה במהלך השנים, מסיבות שונות. מדרישות רבות שהערימו על מקומות הבילוי הרשויות ובכללם העירייה והמשטרה, ספירת קהל, חוקי הסלקציה, קשיים כלכליים, עולם משתנה, קהל מצטמצם וז'אנרים פופולריים שלא הצליחו למשוך קהל כבעבר ועוד.
במיוחד הוא גאה, ובצדק, במערכת הסאונד האנלוגית הייחודית של המקום (על כך ועל המועדון החדש, באייטם נפרד בקרוב). "זה חיידק, זה יושב לך בוויז'ן וזה פשוט חלק ממך ומהדי אן איי שלך" מסכם דנוך את הגאות המסתמנת אחרי השפל בסצנה ואת החזרה שלו למגרש המשחקים הלילי. ואלו לגמרי חדשות טובות.