סכיזופרניה – ובעברית "שסעת" – היא הפרעה נפשית חמורה שמקשה מאוד על מי שסובל ממנה להבין נכון את המציאות.

חשוב להדגיש כי בניגוד לתפישה נפוצה, הפרעה זו לא כוללת פיצול אישיות אלא בעיקר הזיות ומחשבות שווא. השכיחות שלה באוכלוסייה היא כ-1%, כלומר אחד מכל 100 בני אדם הוא בעל הפרעה זו, ברמת חומרה כזו או אחרת. אצל גברים ההתפרצות היא בדרך כלל בגילאים צעירים מאוד (15-25) ואצל נשים מעט מאוחר יותר (25-35).

הסימפטומים העיקריים של הסכיזופרניה

בחלק גדול מהמקרים האדם עצמו כלל לא מודע לכך שיש לו בעיה – מבחינתו האופן שבו הוא תופש את המציאות הוא הנכון וכל השאר טועים – ולכן נדרשת תשומת לב רבה מהסביבה.

בהתאם, על-מנת לסייע לאנשים שהם סכיזופרניים, חשוב קודם כל לדעת מהם התסמינים של ההפרעה. התופעות העיקריות הן הזיות ובפרט שמיעת קולות (שאף אחד אחר לא שומע) ולפעמים גם חזיונות, מחשבות שווא (לדוגמה, שיש אנשים רוצים להתנכל לאדם) וכן התנהגות לא מאורגנת. כתוצאה מכך עלולים אנשים עם סכיזופרניה לסבול מהזנחה עצמית, להימנע מאינטראקציות חברתיות ואף להיות מנותקים מהסביבה, לגלות קהות רגשית ולהתקשות להתרכז. גם פגיעה בזיכרון היא סימפטום נפוץ.

מהם הגורמים להפרעה?

הסכיזופרניה היא במידה רבה הפרעה גנטית. כך למשל אצל תאומים זהים, אם מאובחנת אצל אחד מהם יש סיכוי של 50% שגם לשני יש את אותה הפרעה. שסעת אצל אחד ההורים מגדילה את השכיחות אצל הילדים מ-1% לכ-12%.

גורם סיכון נוסף הוא שימוש קבוע בחשיש, שמגדיל באופן משמעותי את הסיכון להפרעה. גם קוקאין עלול להפוך בני אדם לסכיזופרניים משום שהוא מעלה מאוד את רמת הדופמין במוח. אירועים טראומתיים שונים עלולים אף הם להוביל להתפרצות סכיזופרניה.

מאפיינים נוספים הם פעילות מוגברת בקליפת המוח וכן במערכת הלימבית, ומצד שני רמה נמוכה של נוראפינפרין ורמה לא תקינה של אצטילכולין.

האם ניתן להחלים מסכיזופרניה?

לא.

אין דרך להיפטר לחלוטין מהסכיזופרניה – זוהי מחלה כרונית שנשארת לאורך כל החיים. יחד עם זאת יש תקופות שבהן היא כמעט ולא באה לידי ביטוי ולעומת זאת מקרים שבהם מתרחשת התפרצות, כלומר הופעה של הסימפטומים השונים שלה ובעוצמה רבה. בחלק מהמקרים אף נדרש אשפוז על-מנת למנוע מהאדם לפגוע בעצמו במהלך תקופת ההתלקחות.

איך לחיות עם סכיזופרניה?

חיים עם סכיזופרניה מהווים אתגר מורכב – אבל בהחלט לא משימה בלתי אפשרית. בדרך כלל נדרש שילוב של תרופות אנטי פסיכוטיות עם טיפול פסיכולוגי ולעתים גם ליווי של עובד/ת סוציאלי/ת. התרופות מאפשרות שליטה טובה יותר על הפרשות הדופמין והסרוטונין, ובחלק מהמקרים פסיכיאטר ימליץ גם על שימוש בנוגדי דיכאון ו/או חרדות על-מנת לסייע לאדם.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי עשוי להפחית במידה משמעותית את הצורך בטיפול התרופתי ובמקרים מסוימים גם לאפשר חיים תקינים ללא כדורים.