עדות מתופת אירועי השביעי באוקטובר של לוחם רחובותי: "טיפלנו בעשרות פצועים לצערי אחת מהן מתה לי בידיים, בסוף כולנו ילדים בני 20 שהיינו שם"
סמל ראשון עידן ברשאי בן 20 מרחובות, סיים השבוע את שירותו הצבאי המורכב ומסכם מה עבר עליו, החל מאירועי השביעי באוקטובר. עידן הציל עשרות חיילים שהציל כחובש, אחת החיילות מתה לו בידיים. בקרוב הוא יטוס לחו"ל לניו יורק לספר מעדות ראשונה ליהודי תפוצות העולם ולשתפם במה שהוא ראה במו עיניו, במסגרת הסברתית חשובה מטעם הסוכנות היהודית.
עידן בנם של לודמילה ושמעון ברשאי, יליד רחובות, למד בבית היסןדי יסודי שז"ר ובתיכון מדעים, משם עבר לפנימיה בחדרה ולמד בבית בן לאומי. את שירותו הצבאי החל בחיל איסוף קרבי, כשסיים את הטירונות עבר למחנה אורים שבעוטף עזה, משם לאוגדה 98 שם גם סיים קורס חובשים.
"במסגרת תפקידי הייתי אחראי מרפאה ולוחם בבסיס אורים שבעוטף עזה" מספר עידן: "את אותה שבת סגרתי בבסיס, בשבת בשעה 08:00 הוקפצנו לחמ"ל ושם הודיעו לנו שאחד הלוחמים שלנו נפצע מירי והוא בבסיס אורים ההשני שסמוך לנו. כעבור זמן קצר הבחנו שלוחמים מביאים אותו אלינו, טיפלתי בו יחד עם המפקד התורן של הבסיס ופינינו אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע תוך שאנחנו נוסעים בין מאות מחבלים ששורצים מולנו בשטח. לאחר ששמנו אותו בבית החולים חזרנו לבסיס".
"מרגע שחזרנו התחלנו לעבוד ללא הפסקה. דווח לי על פצועים רבים בשטח, יצאנו והענקנו טיפול מציל חיים תחת אש לעשרות פצועים, אזרחים וחיילים. רצנו עם האלונקות תוך שרכבים מחבלים יורים לעברנו. לפתע דווח לי על שישה חיילות וחיילים פצועים שזקוקים לפינוי, הגענו אליהם ולצערי אחת הפצועות נהרגה לנו בידיים במהלך הפינוי. המשכנו בפינוי של לוחמת נוספת שהיתה פצועה קשה ושל שני לוחמים שסבלו מפצעי ירי ונפצעו באורח בינוני וקל. בסופו של יום באותו אירוע נהרגו לנו שמונה חיילים, אחת מהן בידיים שלי" נזכר עידן.
אחרי כל מה שעברת וראית, חשבת אולי שזהו, זה הזמן לסיים את השירות?
"לא חשבתי לרגע לעזוב את הצבא, להיפך, זה נתן לי דרייב להמשיך, גם כשלאחר מכן נודע לי שאיבדתי שני חברים טובים אחד בנחל עוז והשני במחסום ארז. למרות זאת התעקשתי לחזור לשטח, האירועים שעברתי נתנו לי המון כח, נכון שהוא היה מאוד מורכב וקשה, אך בסופו של יום הוא נתן לי מוטיבציה להמשיך ולסייע, להציל חיים, להמשיך לתרום למדינה ככל שרק אוכל".
איזה טיפ תוכל לתת לחיילים אחרים שעברו מה שאתה עברת?
"דבר ראשון לא להתכחש למה שאתה מרגיש, עצרתי את החיים שלי אחרי חודשיים לשניה, דיברתי עם כל מיני גורמים כדי לעכל את זה ופשוט החלטתי להמשיך הלאה בכל הכח כי בסופו של דבר אתה מבין שאתה לא לבד. מאותם אירועים לא רציתי במשך חודש לצאת הביתה מרוב שהיתה לי מוטיבציה להשאר. פשוט לשים את העקרונות שלך, אתת הערכים שלך במרכז ולהבין למה אתה מסוגל ולמה לא. בסוף אתה לומד על עצמך מה אתה מסוגל לעשות ומה לא. אני מאוד שמח ומסופק שהייתי שם ולקחתי חלק במערך".
השבוע מסיים עידן את שירות הצבאי ובקרוב הוא יטוס לחו"ל מטעם הסוכנות היהודית, לספר בקהילות היהודיות את הסיפור מעדותו הראשונה. "חשוב שכל העולם ידע ויכיר מה באמת קרה שם, מה כולנו עברנו, אצטרף למחנה קיץ ואספר לכולם מתוך שליחות עצומה מה באמת קרה שם. הנושא ההסברתי בעולם לא פחות חשוב, העולם חייב לדעת איזה צבא מוסרי אנחנו ומי בסיפור הזה האיש הרע ומי האיש הטוב. אני מתכנן לקחת איתי מדבקות של לוחמים שנפלו ולחלק במחנה הקיץ, אני רואה בזה סוג של מורשת קרב לזכרם".
בסיכום הראיון מעודד עידן את כולם ומזכיר: "בסוף אנשים נכנסים לאיזשהו בור עמוק, אחרי מה שאתה חווה, תקופה קשה של אבל והרבה דם שנשפך, אל תשכחו שבסוף אנחנו בסה"כ ילדים בני 20 שראו את כל זה. אנשים עלולים ליפול מהר מאוד למקומות שחורים, אני קורא לכולם לא לשכוח שאתם לא לבד".
מתברר שהנתינה והערכים שקיבל עידן מגיעים מהורים למופת, שהתכבדו השנה להדליק משואה בטקס העירוני שנערך ברחובות אודות תרומתם.
שמעון ולודמילה ברשאי- עובדים במרכז הרפואי קפלן. שמעון ולודמילה הקימו בימי המלחמה הראשונים חמ"ל ציוד רפואי בביתם. את המוצרים שהגיעו לחמ"ל הם העבירו ליחידות צה"ל בעוטף עזה ולבתי החולים ברחבי הארץ.
הצטרפו לעדכונים👇👇👇
