היזהרו, ביקורת!
שולחת לכם תגבורת!

מאת: מירב סלם ויצמן- יועצת חינוכית ופסיכותראפיסטית.

בשיחות שלי עם עצמי, אני מנסה תמיד להכריע,
ובכנות מוגמרת, את דבריי העמוקים להשמיע.
הדברים לא תמיד מתקבלים במלוא ההבנה,
כי בגיזרת הביקורת שלי,אין תמיד הפנמה.
היא מתנשאת, חדה ופוגעת,
ואת כל הכללים, פה אצלי היא קובעת!
כל צבא החיילים שלה, קשיח וצייתן,
נמצא בכושר, אקסטרימי והרפתקן.
אז מתוך יאוש,
עלה בי מעין רישרוש…
של נערה בטוחה ומרדנית,
כזאת שלא רואה בעיניים…ודעתנית!
הקול הורה לי נוכח ויציב,
להשמיד את הגיזרה ולהשאירה בלי אף תקציב.
אז בחרתי לקחת גפרור ארוך ודקיק,
ולהבעיר את הגיזרה הביקורתית עם שמחה לאיד.
אחרי תקופה רגועה ומלאת נשימות,
מר ביקורת חזר במספר פעימות.
בפעם הראשונה שחזר שוב לבקר,
יפה מתמיד, מווסת וממש אחר.
כנראה הוא המיר את מינו והפך לגברבר לא מזיק,
והבין שממני, תועלת, הוא לא יצליח להפיק.
בפעם השניה, כבר הגעתי מוכנה,
ללא צורך באף הכנה.
"הלו יש כללים חדשים",צעקתי אליו,
שיבין, שלא אלך כרגיל, שבי אחריו.
שב נא אצלי בנחת ושלווה,
ותפקידך לקרב אותי לעצמי ולעורר בי תקווה.
אז סנן את החלקים שחוזרים על עצמם שוב ושוב,
ותפתח את הפה רק להגיד לי משהו חשוב.
די לי בשנים שניהלת את המערכה כולה,
סחפת את כל שאר הגזרות ועשית תעמולה.
ואז בפעימה השלישית והאחרונה,
ביקש באדיבות לרכוש בית אצלי בשכונה.
ממש הגזים, חשבתי לעצמי בכעס,
"ומה עם בך מהר אמאס???"
ואז עליתי על במה פנימית במעמקיי וקראתי לכל עבר:
"אני מכריזה בזאת,
שכל אורח שירצה אצלי להתארח,
יעבור ראיון קבלה נוקשה ומשתלח.
ימלא טפסי רישום לא פשוטים בהחלט,
ויבין שעליו ללמוד איך בעיקר לתת.
ואם בעלת הבית תאשר,
וזאת רק, כאשר,
הוא יחתום על חוזה זמני,
ולא על חשבוני,
יקבל פת לחם,מים ושולחן עבודה,
כדי להרים לי בכל רגע שאהיה אבודה.
ואולי ביום מן הימים יהפוך לדייר קבוע,
אם יוכיח את עצמו ונאמנותו מידיי שבוע.
שלכם תמיד,
אני!