עבד של הזמן
מאת: מירב סלם ויצמן יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית.
אז נכנסנו לשיגרה ברוכה ועלינו להתנהל בתוכה,
זה מחבר אותי באופן ישיר לניהול הזמן שלי.
אני זוכרת ששמעתי משל קלאסי בנושא האבנים הגדולות של הפרופסור לתלמידיו והבנתי את התורה כולה.
הפרופסור מכניס לצנצנת אבנים גדולות, אבנים קטנות בינהן, חול בין האבנים וגם מים, תלמידיו הממומים מכל מה שנכנס לתוך הצנצנת פעם אחר פעם ולא מאמינים שהצנצנת מצליחה להכיל עוד ועוד.
המסר הוא לטפל ראשית במשימות העיקריות והחשובות( האבנים הגדולות), אחכ לעבור למשימות הפחות חשובות( האבנים הקטנות) וכך הלאה להכי פחות חשובות(החול והמים).
אני חושבת שהשאלה הראשונה שצריכה להישאל סביב ניהול זמן היא שאלת " המה חשוב לי" ברגע שאבין מה משמעותי עבורי וגורם לי הנאה, אצליח ליצור תיעדוף נכון של משימות היום יום שלי.
אשמת " הלא הספקתי" תמיד תרבוץ סביבנו ותצלצל בפעמון, בואו נשחרר אותה ונחליט לנהל את הזמן ולא לאפשר לו לנהל אותנו.
ההבחנה בין דחוף לחשוב, גם היא קריטית וחשובה, לצורך ההבנה:חשוב(כל דבר שמקדם את מטרותינו בחיים) מול דחוף( משימות עם הגבלת זמן), אם ניצור חלוקה בין השניים נבנה לנו לוז יומי/ שבועי שפוי בהחלט!
מה צריך לשם כך?
לנהל יומן, לנהל משימות, ליצור הפסקות יזומות( לספק חמצן, גלוקוז,אנרגיה והזרמת דם),גמישות ולחשוב הנאה ומשמעות.
מחקרים מעידים כי אנשים שמכניסים לתוך הלו"ז שלהם, זמן עבור עצמם, הם יותר פרודוקטיביים ומצליחים….אז מה עשיתם עבור עצמכם היום?
"קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ"
האמנם?! הוא באמת יחכה???? אני סקפטית!
אבל אם אנהל אותו, את "מר זמן הקשוח" באופן נכון, הוא והעולם יפרשו לי שטיח אוסקר אדום ויבקשו ממני לגלות להם את סודות הניהול שלי.
בהצלחה!
