פסיכולוגיה בגובה עיניים מאת מירב סלם ויצמן – יועצת חינוכית ופסיכותראפיסטית.
בועה בגוון אופטימי בימים האחרונים "אני נצמדת לעצמי ומנסה לשמור עליי מידיעות, דאגות וכל שאר מיני תוספים המזיקים לנשמה שבי. אני סורקת את מה שמגיע, מודדת חום ומכניסה אליי בסלקציה את מה שנכון פה בעבורי.
אני מוצאת אנשים שמתמחים בפיצוץ בועות אופטימיות אם בפה, ביד ולפעמים די במבט. הם ניזונים ומזינים יוצרים ומייצרים ואני שומרת לי על מרחק ראוי.
אני מוצאת את עצמי מודעת, מחוברת וקוראת מפה חברתית באופן מותאם, אך מאפשרת לי חיים בתוך בועה שכזאת למען שמירת שפיות ותרגול נשימות נקיות.
הפינה הזאת שלי נולדה יחד איתי, היא קיבלה חיסונים ועברה את כל התהליך בהתפתחות הילד. היא כשירה ובריאה ואל תאשימו אותי בחוסר חיבור וניתוק מתמיד על עצם יצירתה ועל השמירה הקפדנית בתוכה.
כשאני מתיישבת בה בנוחות, היא מקבלת את פניי בחיוך מלוא שיניים ומציעה לי את הקפה של הבוקר או את זה שמסיים לי את היום. היא מלטפת כאב, מטשטשת רוע וזורעת בי ניצני תקווה להמשך היום שלי. יש פעמים שאני נוקשת לה בדלת והיא מסרבת להכניסני, תתנקי – היא דורשת! זה בימים שההצפה מאיימת להטביע אותי והיא מבקשת השתדלות בצורת ניקיון, אני מתרצה ושוקעת בה.
היא גדלה בי ואני בתוכה. היא שפויה בי, ואני לומדת שפיות דרכה. היא פינה לי ואני בה אורחת קבע!
צרו לכם אחת כזאת, לצד הלב, מתחת לסרעפת וקרוב לנשמה!".
