פרשת כי תבוא – הפחדה ואיום

מאת: לוחם האש איתמר פישר רס"ן במיל'

בפרשה כתובות הברכות והקללות אשר משביע משה את עם ישראל רגע לפני פטירתו.
הקללות קשות כ"כ עד כדי שקשה אפילו לקרוא את תיאורם ונקראים בשקט.
נשאלת שאלה, אם התורה ועשיית הטוב הם אמת, הם דרך הישר, למה צריך לאיים על מי שלא יפעל על פיהם? שמא אנחנו רוצים שאנשים יעשו מעשים טובים מפחד וחשש ולא ממקום אמיתי של רצון לעזור ולסייע?
מסבירים שהתורה לא באה של איום, אלא מסבירה את טבעו של העולם ללא קיום הטוב וללא עזרה הדדית.
במידה והעם יקיים דרך חיים של ערבות הדדית ועזרה לזולת אזי הוא יהיה בשפע של טוב, אור ושמחה.
אך במידה ולא ייקמו חיים הרמוניים, תיאור הקללות לא בא כעונש, אלא מתאר מנגנון של חוקים וכללים בעולם שאי עשיית הטוב תגרום להם ועלולים ליפול למסכנות, לרוע ולמחסור.
אדם חושב שאם יעשה מעשה אסור ייהנה ממנו, באה התורה ואומרת אולי ההנאה היא רגעית אבל מעשים אלו סופן קללה ואבדון ואין בהם בכדי הצלחה.
כמו שאנחנו יודעים ומרגישים בחוש שאוכל לא טוב מזיק, עישון גורם לנזק שזה מוחשי יותר, כך גם קיום מעשים טובים מרים ומחזק לעומת אי קיום שעלול להביא לכדי אסון.
שנצליח לקיים ערבות הדדית ועזרה לזולת.

,

זמני כניסה ויציאת השבת:
ת"א: 18:53-19:47