פרשת כי תצא – אחידות

מאת: רס"ן במיל' איתמר פישר ממערך הכיבוי וההצלה

הפרשה היא מן המגוונות ביותר, כמעט אין תחום מההלכה היהודית שאינו מוזכר בה.
הדין האזרחי, המעמד האישי, הדין הפלילי והלכות מתחום המשפחה.

אחת ההלכות המיוחדות ביותר שיש היא "בן סורר ומורה". זהו הסיפור: ילד בגיל הנעורים, עושה בעיות בבית "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ", העניינים מתדרדרים, הנער מתחיל לגנוב מהוריו, ההורים נוזפים בו "וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם" והוא ממשיך ועושה מה שבראש שלו, עד שההורים מתייאשים ופונים לבית הדין ומצהירים: התייאשנו. בננו זה רק זולל וסובא, לא עושה כלום ורק עושה לנו בושות.
זקני העדה מורים לכל אנשי העיר לרגום את הנער באבנים ולהורגו.

הלכה מאוד מוזרה.
אומנם מוכר לנו עונש מוות בתורה, אבל בגין עבירות חמורות כגון רצח, אבל לא על גניבה. מה שגם כאן מדובר בנער.
חכמים ניסו להבין את המשמעות וסברו כי נער שהחל דרכו בצורה שכזו וגונב מהוריו, סופו לגנוב מהאחרים ויגיע עד לכדי רצח, ולכן מוטב לבצע פעולת מנע ולעצור את הפושע שהוא קטן בטרם יתדרדר.

ובכל זאת, זה אינו מניח את הדעת, הרי כלל הוא – ששופטים אדם ע"פ מעשיו ולא ע"פ מה שאולי עתיד לעשות.
אילוצים אלו גרמו לחכמים להגיע למסקנה כי מעולם לא היה מקרה אמיתי של בן סורר ומורה, וכל הפרשה נכתבה כי ללמד אותנו עקרונות חינוכיים.
אז מה בעצם ניתן ללמוד מכאן…?
תמצית המקרה היא שהנער "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" מדוע נאמר פעמים בקול? פעם האבא ופעם האמא, לא היה מספיק לומר שאינו שומע בקול הוריו?

זהו עיקר המקרה- דיבור ב 2 קולות!
כולנו מבינים כי הוריו באו לחנכו, אך נסתכל על חיינו ונשאל?
הייתכן כי אביו אמר משהו ואמו משהו אחר?
הייתכן כי שמע משהו בבית ובחוץ משהו אחר?
אם נסתכל בגדול על המצב, האם אין כאן בלבול בין מה שההורים אומרים למערכת החינוך?
מה שרואים בטלויזיה לעומת המציאות?
רק כאשר יש אחידות והרמוניה במסרים אזי המסר מועבר כראוי ונקלט אצל השומע.

אחידות המסר היא הלקח, הן בחיינו האישיים והן בחיים הציבוריים של כולנו.

*שבת שלום*

זמני כניסה ויציאת השבת:
ירושלים: 18:07-19:22
תל אביב: 18:27-19:24
חיפה: 18:19-19:24
באר שבע: 18:29-19:24