5 עובדות על העיר רחובות

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

התופרת הראשונה – רחל דורפמן- רחל דורפמן נקראה “רוחל דשנדרקה”, כלומר רחל התופרת. היא הגיעה לרחובות עם אמה , אחיה ואחותה. נשות המושבה לימדו אותה את מלאכת התפירה, והיא הפכה לתופרת המושבה.לרוב תפרו נשות המושבה את בגדיהם ובעיקר את בגדי ילדיהם בעצמם, אך כשנדרש היה בגד חגיגי פנו אליה. רחל תפרה בעיקר בגדי לבן, לעתים נעזרה באחותה מלכה. רחל התחתנה עם דורפמן, מנהל עבודה אצל אפרים זק”ש.בשנים הבאות למי שהייתה מכונת תפירה הזמינה את תופרת אליה הביתה וכך הספיקה התופרת יותר, כאשר עקרת הבית עזרה לה בפרימת בגד ישן (חוט מחלף, מכפלת) או בגיהוץ.

“היחידים”– בשם “יחידים” כונו המתיישבים הראשונים במושבת רחובות, שלא היו מאוגדים במסגרת אגודת “מנוחה ונחלה”, ושהיו בעלי חלקות חקלאיות במושבה. חלקם רכש אותן מיהושע חנקין, חלק אחר רכש עודפי קרקע מאגודת “מנוחה ונחלה” וחלק נוסף רכש קרקע שנמכרה מיחידים, שעזבו את רחובות.ה”יחידים” נחלקו לתושבי פנים, שהתיישבו ברחובות ובנו בה בתים, ולתושבי חוץ, שהיו בעלי קרקעות שלא התגוררו ברחובות.החלוקה בין “יחידים” לבין אגודת “מנוחה ונחלה” איבדה את משמעותה הראשונית ב-1897, שכן בשנה זו נמסרו החלקות, שאגודת “מנוחה ונחלה” עיבדה עד אז במרוכז, לבעלות חבריה, ומשלב זה הם שילמו את מסי המושבה שלא דרך האגודה, כפי שהוטל על ה”יחידים”.
רשימת ה”יחידים” (סה”כ 49 במספר) בשנים הראשונות לקיומה של רחובות:
אבולפיה סלים, אהרונוביץ’ הלל, אייזנברג אהרון, אפל צבי, אפשטיין חיים, גולדין שלמה הלוי, גורדון זאב, גורודיסקי שמואל,,גורודיסקי יצחק, גרייב אברהם, גרינברג שמעון, דונדיקוב אברהם יהושע, היילפרין, הרשנזון אברהם משה הלוי , ויינר יוסף , יוספזון (יוסיסוב) יהודה,לייב, יעקובזון מרדכי, יפה חיים יצחק, כהן גוסטב, כהן צבי, כהן שלמה , לבקוביץ רפאל הלל, לוין זלמן , ליפשיץ בן ציון, מינקוב יהודה, מינקוב מיכאל, מירנסקי פייבל, מקוב בתיה, מרגולין יוסף מרדכי, נחומזון יהושע, סוכובולסקי (דנין) יחזקאל , סמילנסקי משה, שלמה זלמן פודלישוק, פרנק יצחק, צינמון לייב, קאהן צבי, קליינר צבי (הרשל), קנטור ישראל, קנטרוביץ’ ניסן, קריינס דוד, קרלינסקי יעקב , רוזן לייב, רוזנבלום אסתר, רוזנבלום דב , רוזנבלום יהודה לייב, רטשקר חיים, ריבוצקי שמואל , ריינשטיין משה, שקולניק אנשל

הרופא הקבוע הראשון של המושבה רחובות(שימש רופא במושבה 1900-1899)- אהרן מאיר מזי”א נולד ברוסיה ב- 1859. כנער צעיר התייתם מהוריו וגדל אצל קרובי משפחתו. בן עשרים, עזב לברלין שם הוסמך לרבנות, למד באקדמיה לאומנות ולתעשייה, ובהמשך למד הנדסה בטכניון בציריך, המציא המצאות טכניות, הרצה על נושאי מדע שונים. בסתר למד מוסיקה.אחרי הפרעות ביהודי רוסיה (“סופות בנגב”, 1881-1882) הקדיש את כל מרצו לרעיון התחייה וליישוב ארץ ישראל. כהכנה לפעילות בארץ, פנה ללימודי רפואה והוסמך כרופא בשנת 1887 (התרמ”ז). בפריז השתלם במחלות עיניים (בעקבות התפשטות מחלת הטרכומה בארץ) והתמנה על ידי הברון רוטשילד לרופא במושבה ראשון לציון.בשנת 1889 (התרמ”ט) עלה לארץ והיה לרופא בראשון לציון. בהשתדלותו נוסד בראשון לציון בית חולים קטן, שפעל במשך כ -10 שנים, והעשיר את בית המרקחת הדל בתרופות. בטקס פתיחת בית העם דיבר על הצורך ללמד את הילדים מדעים ואמנויות, שכן התרבות של החברה היהודית המתחדשת צריכה להיות מושתתת על המדע ועל הרוח כאחד. בהרצאותיו ב”ערבי קריאה” דיבר על המחלות בארץ, על קדחת הביצות ועל גוף האדם, מחלות עיניים ועוד. כרופא היה מעורב בהבאת עצי האקליפטוס לארץ מתוך מחשבה שיעזרו בייבוש הביצות ובעצירת התפשטות המלריה. היה בין הראשונים שהבינו שהיישוב לא יוכל להתקיים על ענף כלכלי יחיד (היין) ונמנה על ראשוני נוטעי הפרדסים. נמנה על מייסדיאגודת “פרדס” וכיהן כיו”ר האגודה עד מותו בשנת תר”צ 1930.בשנת 1899 (התרנ”ט) החליט ועד המושבה רחובות לשכור את ד”ר מזי”א ליום אחד בכל שבוע. סוכם עמו על שכר שנתי של 700 פרנק, ו- “… אם חולים יקראו לו לבוא לבתיהם ישלמו לו שכר נוסף ואם יבקשוהו לבוא שלא ביום הקצוב ישלמו לו שני מג’ידית”.בתום שנה, בגלל מצבה החומרי הרע של המושבה, הוחלט להפסיק שכירתו של רופא קבוע למושבה, ולשלם לד”ר מזי”א את שכרו “בעד השנה שעברה ולהודות לו על עבודתו המועילה”. בשנת 1900 (התר”ס) עזב ד”ר מזי”א עם משפחתו לירושלים, והיה לרופא ראשי בבית החולים “ביקור חולים”. ארגן אגודת רופאים דוברי עברית, שמאוחר יותר התמזגה עם הסתדרות הרופאים. כאן, יחד עם דוד ילין ואליעזר בן יהודה ייסד את “ועד הלשון העברית” והיה נשיאו השני במשך שמונה שנים. גולת הכותרת של מפעלו הבלשני הוא המילון הרפואי הגדול שעבד עליו שנים רבות, ואשר יצא לאור רק אחרי מותו. מחידושיו הלשוניים: שעלת, גזזת, גרענת, אדמת, בצקת.בנוסף לכך, כיהן כגזבר האגודה לחקירת א”י שהייתה לימים לחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.

הדיליז’נס– הדיליז’נס הוא למעשה עגלה בעלת ששה עד תשעה מקומות ישיבה, רתומה לשניים עד שלושה סוסים, הבנויה על קפיצים לבלימת התנודות וגג המצל על הנוסעים בקיץ ומחסה מהגשם בחורף.
משך הנסיעה מרחובות ליפו ארך כשעתיים וכך גם הדרך חזרה, וזאת אם לא היו גורמי מזג אוויר קשים (רוח חזקה, גשם זלעפות או שיטפון) וכמובן אם לא שקעו בחול.

גן הילדים הראשון בשעריים- בשנת 1919 הוקם בשעריים גן הילדים הראשון, לאחר שאנשי ועד הפועלים ערכו נשף שהכנסותיו, בסך 500 פרנק, הוקדשו לפתיחת גן לילדי התימנים. הנשף נערך בשנת 1918, ורק כעבור שנה נמצא מבנה מתאים לגן. העיתון “הפועל הצעיר” תיאר את חנוכת הגן: “איזה צעד לחינוך ילדי התימנים נעשה ע”י הפועלים האשכנזים. בפסח של השנה שעברה נערך ע”י ועד הפועלים ברחובות נשף שהכנסתו, בסך 500 פרנק, הוקדשה לפתיחת גן ילדים לתימנים. שנה שלמה היה מונח כסף זה כאבן שאין לה הופכין מפני שאי אפשר היה למצוא בית בשכונה. סוף סוף נמצא תימני אחד שיושב בגדרה ויש לו בית בשכונה ברחובות והשכיר אותו בשביל הגן. מובן שרצוי שעל יד הגן יהיה בית מרפא ובית מרקחת קטנים לרפא את עיני הילדים שעל פי רוב חולות בטרכומה”.

“באדיבות ארכיון רחובות”- http://www.rehovot-archive.org.il

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן