בית ספר לבנות,בית יעקב- בשנת 1941 נעשה הניסיון הראשון להקים בי"ס דתי לבנות, ע"י ר' מ.מ. מלוק שלא רצה לשלוח את בתו לבי"ס חילוני. הוא אסף 7 בנות, שכר חדר צר בשכונת שעריים, שכר מורה שהגיעה מקיבוץ "חפץ חיים", והניח בכך את היסוד לבי"ס "בית יעקב". אחרי חצי שנה נסגר ביה"ס עקב קשיים רבים.
בשנת 1944 החליטה קבוצת עסקנים, בראשות אברהם בלומנפלד, לנסות שוב לפתוח את בי"ס "בית יעקב" ברחובות. הפעם אספו כ-35 ילדות ופתחו 4 כיתות, בבית פרטי ששכרו. כמורה הביאו את יפה סלונים. התנאים היו קשים, הכסף התמעט, והבנות התחילו לנדוד בין הבתים. גם המורות התחלפו. האחרונה בהן היתה רחל כהן, שהשקיעה רבות בילדות.לבסוף, לאחר מאמצים רבים הוקם בניין קבוע על מגרש הת"ת ובו 3 חדרים. משלב זה ואילך הלך ביה"ס והתפתח.
בשנת 1946 נפתח גם גן ילדים ובהמשך הוקמו גם מסעדה ומועדון עבור ילדות חסרות טיפול בבית.
צבי קליינר – נולד באוקראינה בשנת 1864. קיבל חינוך דתי מסורתי. בגיל 13 השיאו אותו הוריו. בגיל 14 "נחטף" לצבא, אך הצליח להימלט. כעבור זמן התגרש מאשתו הראשונה שילדה את בנו משה, ונשא לאישה את גיטל בת למשפחת הרשנזון.
בשנת תר"ן (1890) בהיותו בן 26, עלה צבי ארצה כבא כוחו של חותנו משה הרשנזון. בשם משפחת חותנו נתן ידו למייסדי רחובות ורכש נחלת אדמה לכל המשפחה – 30 איש – שעלתה בשנת תרנ"א. הוא נמנה עם 16 מייסדי רחובות הראשונים שערכו את האסיפה המייסדת בי"ט בכסלו תרנ"א, ונמנה אף עם שבעת חברי הוועד הראשון ברחובות שהניח את היסוד להנהלה עצמית במושבה.
צבי עבד בארץ כמודד אדמה וכפועל בניין. היה בין בוני ארבעת הבתים הראשונים ברחובות וצריף העץ ההיסטורי שנקרא "שלאש", שהיה הבניין הציבורי הראשון במושבה. הוא גם ניהל את מטבח הפועלים והיה ממנהיגי הסתדרות הפועלים ה"עשרות".
בהיותו בעל קול ערב נהג לשיר בערבים במפגשים ציבורים. ארגן את המקהלות הראשונות ואת ההצגות הראשונות בישוב, ופעל לא רק ברחובות, אלא גם במושבות אחרות, בנווה צדק וביפו. בשנת 1895 בחול המועד פסח, העלה את ההצגה "זרובבל".
ב-1989 כאשר בנימין זאב הרצל הגיע לביקור במושבה נמנה צבי עם 16 צעירי המושבה שקיבלו את פניו רכובים על סוסים, ביחד עם משה סמילנסקי, ברלה הנפח ועוד, ובראשם אליעזר מרגולין.
בכתביו ציין הרצל כי הופעת פרשי רחובות היתה החוויה המרשימה ביותר שלו בארץ ישראל.
לאחר מות אשתו גיטל נשא לאישה פסנתרנית צעירה בשם רחל יודילביץ. כשמצבו הכלכלי הורע נסע לאמריקה עם אשתו הצעירה ושני בניו בתקווה לעשות מעט כסף ולשוב ארצה. את כרמו הניח לבתו הילדה שנשארה עם המשפחה ברחובות. באמריקה עסק בחזנות, והתפרנס אך בקושי כל הימים.נפטר בשנת תש"ט
בית האיכר- במרכז המושבה, ברחוב הרצל, נבנה בראשית שנות ה-30. הבית נבנה על ידי איכרי רחובות, ללא קשר לכל גוף אחר. "איכר" באותם ימים היה זה הנקרא כיום חקלאי, ואז היו אלה בעיקר פרדסנים וכורמים. מבית זה התנהלו עניינהם של האיכרים וכאן נערכו אספות החברים. בשנות הארבעים נערכו בבית האיכר מסיבות "עונג שבת" בהשתתפות מרצים בנושאים שונים. בבית היה סניף של קופת החולים העממית.
את הבית מסרו האיכרים לרשות המועצה.
כיום נשאר במקום רק משרד אחד של האיכרים. רוב חלקי הבית הפכו לעסקים מסחריים.
התופרת הראשונה- רחל דורפמן נקראה "רוחל דשנדרקה", כלומר רחל התופרת. היא הגיעה לרחובות עם אמה , אחיה ואחותה. נשות המושבה לימדו אותה את מלאכת התפירה, והיא הפכה לתופרת המושבה.לרוב תפרו נשות המושבה את בגדיהם ובעיקר את בגדי ילדיהם בעצמם, אך כשנדרש היה בגד חגיגי פנו אליה. רחל תפרה בעיקר בגדי לבן, לעתים נעזרה באחותה מלכה. רחל התחתנה עם דורפמן, מנהל עבודה אצל אפרים זק"ש.
בשנים הבאות למי שהייתה מכונת תפירה הזמינה את תופרת אליה הביתה וכך הספיקה התופרת יותר, כאשר עקרת הבית עזרה לה בפרימת בגד ישן (חוט מחלף, מכפלת) או בגיהוץ.
"הוטל דר שטרן" – "מלון הכוכבים"- ברחוב בנימין פינת רחוב יפו (הרצל) היה שדה תורמוסים. כאשר יבשו התורמוסים הם שימשו חומר דלק בשאלש ומקום לינה תחת כיפת השמים לנצרכים, כאשר הכוכבים ("דר שטרן") משמשים קורת גג ל"מלון".
האחראי על הלינות ב"הוטל", היה שומר המושבה שלום "סטארוסטה" (כנוי למנהיג העדה מטעם השלטון). שלום נקרא כך בגלל מעמדו המיוחד כממונה על סדר ומשטר במושבה. יהודי בסרבאי, רחב גרם ומגושם. זקן אדום עיטר את סנטרו. הוא חבש כובע רוסי עם מצחיה נוצצת. מראהו הפחיד את הערבים, ועל כן הרגישו הלנים פטורים מלשמור על חפציהם.בעיקר שימש ה"מלון" את הפועלים הראשונים שלנו במקום בימי הקיץ, בטרם נבנו מספיק בתים. בלילות הטרידו את מנוחת הנמים יללות התנים.
עם בוא החורף העביר "סטארוסטה" את הפועלים ל"שיכון". צריף נגריה גדול בתחילת רחוב יעקב (מצד שמאל) . שם הלינם על לוחות עץ כשהוא קוצב לכל אחד את מקומו.
"באדיבות ארכיון רחובות" – http://www.rehovot-archive.org
