פרשת מקץ – שתיקה והנהגה

מאת: רס"ן במיל' איתמר פישר ממערך הכיבוי וההצלה

הפרשה נפתחת אחרי שתיקה ארוכה.
יוסף יושב בכלא כבר שנתיים נוספות, נשכח מאחור, עד שחלומותיו של פרעה מטלטלים את הממלכה כולה. דווקא אז, מהמקום הנמוך ביותר, הוא נקרא לפתור חלום שאין לו פתרון.
יוסף לא רק מפרש את החלום אלא מציע תכנית, קורא נכון את המציאות ומבין ששנות שובע ושנות רעב הן לא גזירת גורל אלא אתגר ניהולי, מוסרי ואנושי. ברגע אחד הוא עובר מבור של אסיר לכסא של משנה למלך, לא בגלל קסם אלא בזכות אחריות, צניעות ויכולת לראות רחוק.

הפסוק המשמעותיים בפרשה הוא ״אֶת הָאֱלֹקים אֲנִי יָרֵא״. משפט קצר שמסביר הרבה.
יוסף לא מייחס לעצמו כוחות מיוחדים ולא מתבלבל מהשינוי הדרמטי במעמד. יש כאן הנהגה שמבוססת על גבול פנימי, על ידיעה שיש משהו גדול ממנו שמכוון את הדרך. זו לא רק חכמה אלא ענווה שמאפשרת יציבות גם כשהכול משתנה.

החיים שלנו מלאים במחזוריות דומה. יש תקופות של שפע, הצלחה, אנרגיה, ויש תקופות של חוסר, עייפות, בלבול. השאלה איננה איך להימנע מהרעב אלא איך להתכונן אליו כשעוד יש שובע. האם אנחנו בונים עתודות, רגשיות, משפחתיות, מקצועיות, או חיים רק את הרגע. יוסף מלמד שלא מספיק להבין את המצב, צריך גם לפעול, לקחת אחריות ולחשוב כמה צעדים קדימה.

שבת שלום

זמני כניסה ויציאת השבת:
ירושלים: 15:58-17:19
תל אביב: 16:17-17:20
חיפה: 16:06-17:18
באר שבע: 16:21-17:21