בחודש פברואר 1948 נרצחו ליד קולנוע בית-העם ברחובות סרג'נטים מיחידת הצנחנים הבריטים (ה"כלניות") בידי ארגון הלח"י, והיו ידיעות מוקדמות שהבריטים מתכננים נקמה, וכן על כך שיש שיתוף פעולה בין ערביי הכפר מע'ר (מרר) לבין חיילים בריטיים.
כשבוע לאחר רצח הסרג'נטים הבריטים, ביום שישי י' באדר א' תש"ח (20.02.1948), נתבקש משה להחליף נהג אחר על מנת להסיע זוג נוסעים – את ירחמיאל שמשלביץ ואת ארוסתו דבורה ווינר – מרחובות לגדרה ובחזרה. השניים היו זוג מאורס שחתונתם נועדה לאחרי פורים באותה שנה – תש"ח. כעת ביקשו לנסוע לראות את הרהיטים שקנה ירחמיאל לקראת חייהם המשותפים.
בדרך לגדרה שכן הכפר הערבי מע'ר (סמוך לתל-נוף). משה, הוותיק במקום, הכיר במשך שנים את ערביי הסביבה. רבים מהם היו בין באי ביתו. הוא דיבר ערבית וידע היטב את מנהגיהם, כמי שנהג אוטובוס בקו תל אביב – כפר מנחם, בדרך שעברה ליד כפרים ערביים (ששכנו לצידה לפני תש"ח). משה עזר לרבים מערביי הסביבה, בעיקר בהשגת תרופות שהיה קונה להם בתל אביב. זו היתה כנראה הסיבה שמעסיקיו חשבו – בטעות – שבמשה לא יגעו לרעה, וביקשוהו להחליף את הנהג שיועד לנסיעה מלכתחילה.
זמן קצר אחרי שהמונית יצאה לדרך, על כביש גדרה ליד מע'ר, נרצחו הנהג משה רכטמן ושני נוסעיו בדם קר.
אחרי כיבוש רמלה התברר כי רוצחי משה ובני הזוג היו ערבים מהכפר מע'ר, מוכרים ל'הגנה'. המכונית נמצאה ברמלה.
אחרי האירוע סיפר מי שהיה מפקד הש"י באותם ימים, לימים אל"מ בנימין ג'יבלי, שמשה רכטמן היה מביא ידיעות רבות וחשובות ואין ספק בכך שראשי הכנופיות חיפשו דרך לחסלו. לדברי סגן מפקד הש"י באותה תקופה, ישראל אגמון, היה משה משמש ב'הגנה' כאוסף ידיעות מערביי הסביבה, ורבים מהם מסרו לו ידיעות רבות וחשובות. דוד קרון, קצין המודיעין מכפר מנחם שהכיר את משה הכרות אישית מיוחדת, ולדבריו היה משה אמיץ מאין כמוהו ונהג להתנדב לכל משימה שנדרשה, סיפר כי אכן היה חשש שלאומנים ערבים חיפשו את משה ורצו לחסלו.
יום הרצח זכור לכל חברי כפר מנחם, שמשה היה יקר לליבם והם העריכו את אומץ ליבו ומסירותו, גם בעצם התמדתו בנסיעה לכפר מנחם, בדרך שהיתה מסוכנת. גם אנשי רחובות הכירוהו ואהבוהו.
בן 51 במותו. משה הניח אישה – הלה, בת – לאה, ושלושה בנים – בנימין, יוסף וצבי. וכן שלוש אחיות ושלושה אחים. אחיו שמואל היה לימים ראש עיריית רחובות.
משה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ברחובות, בחלקה הצבאית.
