פוסק "מותר לחולה קורונה לאכול ביום כיפור"  

חולה שיש בו סכנה כמו חייב לאכול ביום הכיפורים ואין בידו כל רשות להחמיר עם עצמו ולסכן עצמו

רב היישוב מזכרת בתיה, הרב אפרים זלמנוביץ, פוסק על סתם הכתובים שאדם החולה בקורונה מותר לו לאכול ביום כיפור.

זלמנוביץ: "רופא שאסר על חולה לבל יתענה, אסור באיסור חמור לצום ביום הקדוש, מחשש שיתחייב בנפשו. כידוע, פיקוח נפש דוחה את כל מצוות התורה להוציא שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה. חולה שיש בו סכנה פטור מחובת צום יום הכיפורים מחשש לחייו". "לכן, כל חולה המצוי בסכנת חיים או עלול להיכנס לסכנת חיים אם יתענה ישאל את רופאו האישי (גם אם אינו מוכר כשומר מצוות ירא שמים) ולא יצום אלא אם התיר לו מפורשות. אל לו ליטול נפשו בכפו ולהיכנס למצב של סכנת חיים ובוודאי אל לו לאדם לסכן אחרים. לדוגמא; חולה קורונה הבא בקהל אפילו כדי להתפלל במניין ביום הכיפורים דינו כטובל ושרץ בידו, ואם חלילה הדביק מתפלל אחר בקורונה ומת, דינו כרוצח ממש".

"חולה או מעוברת או מינקת או אפילו מי שנשכו כלב שוטה או נחש ונכנס לספק סכנת חיים, החייב לאכול ביום הכיפורים, מנסים תחילה להאכילו לשיעורין. כלומר משקל שני שליש ביצה בינונית (ביצה בינונית משקלה 45 גרם) נמצא ששני שליש עולים למשקל 30 גרם אוכל בכל מנה. עם כמות אוכל זו הוא רשאי לשתות כמלוא לוגמיו, פירוש משקל משקה הנמצא בצד אחד של לוע הפה, משקל 40 גרם, וזאת יען אין שתיה מצטרפת לאכילה. בין מנה למנה עליו לשהות ללא אכילה ושתיה 9 דקות, ואם אינו יכול אז 5 דקות ואם אינו יכול אז ישתדל שהשהיה בין אכילה ואכילה לא תפחת משתי דקות. החישוב הוא של כדי אכילת פרס והוא משך זמן אכילת 4 ביצים. שבנא איש ירושלים, היה נכנס לבקר חולה ואומר לו "שלום". וביציאתו היה אומר "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, ורחמיו מרובין ושבתו בשלום".