הרב זלמנוביץ פסק: "אין לחסן מפני הקורונה בכפיה, לא כך נצליח להשיבם אל דרך האמת אלא בעבותות אהבה".
רב היישוב מזכרת בתיה אפרים זלמנוביץ פוסק: "אין לכפות על האזרחים את קבלת החיסון מפני הקורונה בניגוד לרצונם".
"הבחירה החופשית הוא עיקר גדול, עמוד התורה והמצווה, כאמור בתורה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". ככל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם בין טובים בין רעים הרשות בידו. מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע (רמב"ם ספר מדע הלכ' תשובה פ"ה).
אם מדובר בסכנה ממשית לחייו של החולה עושים כל הנדרש כדי להצילו ממוות כולל קטיעת אברים אפילו בניגוד לרצונו משום שאין הדבר תלוי בדעת החולה שהרי אין לו כל רשות לאבד עצמו לדעת (היעב"ץ, מור וקציעה סי' שכ"ח י').
סירוב ליטול את החיסון מפני הקורונה, אינו בגדר פיקוח נפש מיידי, ואין לאכוף אותו על האזרחים. אין כופין על חולה ליטול תרופה שתועלתה איננה וודאית ובוודאי אם קיים בה חשש לסיכון כלשהו. "שאיננה נחשבת כתרופה בדוקה אפילו החשש מדעת עצמו אין כופים וכל שכן אם חשש שמזיקה לו" (שם).
בצום יום הכיפורים, אם רופא אומר: צריך להאכיל את החולה והוא אומר: איני צריך, שומעים בקול הרופא ומאכילים אותו בעל כורחו. שואלת הגמרא (יומא פ"ג א'): מאי טעמא? ומתרצת: תונבא (דעה משובשת) דנקיט ליה. דעתו איננה צלולה ומן הסתם לכשיצא מהסכנה בבריאות טובה יבין ויודה לרופא.
השולחן ערוך (או"ח ח"י א') פסק: רופא בקי אפילו עובד כוכבים שטוען שאם לא יאכילו את החולה ביום הכיפורים, אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן ובוודאי אם קיים חשש שימות חובה להאכילו ולהצילו ממוות. כתוב בתורה "ורפא ירפא" חובה על הרופא לרפא את החולה שבא לפניו. גם חובה על החולה לדרוש ברופאים ולשמוע בקולם. הרמב"ם מחייב ללכת לרופא הטוב ביותר שיש.
החזון איש (יו"ד ס"ב) הבין שאף אם אנחנו סוברים שצריך לכפות על המצוות, אין בכוחנו היום, במדינה דמוקרטית, לכפות מצווה מן המצוות. הוא הגדיר את המתנהלים באורח חיים ללא אמונה באלוהי ישראל כ"תינוקות שנישבו" וככאלה כל כפיה תהיה בעיניהם "כמעשה השחתה ואלמוות חס וחלילה". פגיעה בזכויות הפרט. פגיעה בדמוקרטיה. לכן, לא בכפיה נצליח להשיבם אל דרך האמת אלא בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה עד כמה שידינו משגת.
הרב שילה רפאל פסק שאין לכפות טיפול רפואי על החולה בניגוד לרצונו מהטעמים: א. לדעת הרמב"ן אין צורך כלל להזדקק לטיפול רפואי אלא יש לבטוח בה' הוא המכה והוא המרפא ב. יש פוסקים הסוברים שהאדם בעלים על גופו ויכול לעשות בו כרצונו. ג. לשם טיפול בכפיה דרוש אישור מבית דין רבני של שלושה. לדעת בעל היראים צריכים שלושה מומחים, ובזמן הזה אין לנו דיינים סמוכים ואין דין זה נוהג כלל (קובץ תושב"פ ל"ג).
סרבן החיסון עובר על מצוות "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ועל האזהרה בדין החובל בעצמו מצוות עשה ולא תעשה "רק השמר לך ושמור נפשך מאד" (דברים ד' ט') שהרי מכניס עצמו למצב סכנה שמא יחלה, ואם חלילה יחלה וידביק אחרים בנגיף עובר גם על "לא תעמוד על דם רעך". "דיותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק" (תוספות ב"ק כ"א ע). אעפ"כ לא ניתן לחסן בכפייה כי מי לנו ערב שלא תזיק, הן כידוע אותה תרופה המועילה לאחד יכולה להזיק לאחר (רשב"ם פסחים קי"ג).
אמת, במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, נצבת שאלת החיסון מפני הקורונה בדילמה: מה עדיף? הגנה על זכויות הפרט ובכך לקטול רבים וטובים לבין שמירה על טובת הציבור ובריאותו? – והממשלה החליטה לחייב ולכפות על הציבור את ההנחיות למאבק בקורונה אבל חיסון יינתן בהסברה ושכנוע.
