פסיכולוגיה בגובה העיניים

ארז שרווינטר

בעלים, מנכ"ל ועיתונאי בקבוצת ניוז
תמונת אילוסטרציה

לגוף אין חלקי חילוף

מאת: מירב סלם ויצמן – יועצת ופסיכותרפיסטית

יוצא לי לדמיין שאני נכנסת למרכז סטרילי ויוקרתי ומחליפה איברי גוף אצלי שהתחילו לזייף או לחרוק.
אני מדמיינת, איך אני מחליפה גיד גרוע בכתף, באחד גמיש במיוחד מתוך אריזה חדשה.
אני מדמיינת, איך אני עושה טריינד אין על סט חוליות ומקבלת בתמורה שורת חוליות מתפקדות מהניילון.
וככה, בכל פעם שמשהו מתבלה אצלי ואני כואבת, אני מדמיינת את ההחלפה שאני מבצעת ואת השמחה שמבצבצת בי שכבר לא כואב לי, כי הכל חדש ונוצץ.
שאני מתעוררת מהבועה הילדותית והדמיונית שלי, אני חוזרת לכאב הנוכחי ומנסה לעזור לעצמי בכל מיני דרכים.
חלקם, עונים לי על צורך מיידי, כמו ללמוד על האזור הכואב, לדעת אותו ולהתייעץ עם אנשי מקצוע- מידע חיוני הוא כח!
לעיתים, אני פונה למיינד שלי ומנסה להרגיש את הכאב, למדוד אותו ומידיי פעם אני דורשת מנוחה!
אני מתעלמת מהכאב ומבקשת שיגיע מאוחר יותר כי כרגע אני עסוקה.
הוא תמיד חוזר, כדי להזכיר לי שהוא כאן , שהוא נוכח!
ביום ראשון האחרון,יצאנו לדייט אני והכאב ,
ישבנו לטקילה של צהריים באזור האחורי של הראש, צמוד לאוזן הימנית שלי.
"מקום מהמם", הוא לחש לי.
" כאן, אף פעם לא היית !",השבתי.
ואז בחוסר סבלנות, פניתי אליו בכעס ושאלתי אותו: "למה, דייט מפתיע,לפני יום ההולדת? למה?
נפגשנו לפני שבועיים באזור הבטן והמעיים,
לפני כחודש באזור הכתף והגיד הקרוע…
לא נמאס לך ממני?!"
הכאב שלי, הסתכל לי עמוק לתוך העיניים,חייך חיוך שלו ואמר לי את הדבר הבא:
"אני בעדך, אני כאן עבורך, אני רוצה להזכיר לך לשמור עלייך"
"אבל אני שומרת עליי", זרקתי לעברו בכעס מתגבר.
אבל אז הבחנתי שמשהו השתנה אצלו במבע הפנים.
הוא הרצין וזרק לעברי צרור של שאלות :
"את מתאמנת?אוכלת נכון?אוכלת בריא?
אוכלת מסודר?נבדקת תקופתית?
נוטלת ויטמינים? שותה מספיק מים?
תתעוררי, כבר אינך ילדה,
לגוף שלך אין חלקי חילוף…פשוט אין!!!!!!!
אז אמשיך להגיע ללא הזמנה ממך
ואמשיך להפתיע גם אם זה לא לרוחך".
כן, כפי שאתם כבר מבינים, כל השייח הזה התקיים בראש שלי ,לצד הכאב שתקתק לי בגוף.
הרגשתי ,שאני חייבת להתעורר ולברור את מה שאני מכניסה לגוף שלי.
הבנתי, שסימני האזהרה הם תמרורי הודיה במערכת הפנימית שלי.
אז כשם שבוררים מילים,חברים,בני זוג ובוחרים בטובים ביותר…שנדע להכניס לתוכנו את המשובח, הטהור והבריא.
שנקדיש לגופנו את מלוא תשומת הלב הראויה לו,
הרי שהוא עובד קשה כדי לקבל את היחס הטוב ביותר בעבורו.
שנדע, שעשינו הכל למענו ולמעננו.
והרי שאין זה פשוט, כי זה מצריך תכנון וחשיבה,
זה דורש,שינוי הרגלים והתארגנות.
הרמתי לי כרטיס אדום,ואתם?

אז בואו נשתדל!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

כתבות אחרונות