"לתת" זה ה"לקבל" החדש
מאת: מירב סלם ויצמן יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית.
כשהייתי בת 16, אני זוכרת שלב של חיפוש עצמי אינטנסיבי ובלבול בלב תקופת ההתבגרות שלי.
באחת הפעמים שהלכתי לבקר את סבתא שלי, עיניי פגשו בקשישה זרה שישבה באחד הספסלים ברחוב.
האינטואיציה שלי ביקשה ממני לעצור ולשבת לצד הקשישה, לשאול בשלומה ולהתעניין בה.
לימים, אימצתי את הקשישה אליי וקבענו דייט שבועי של מתבגרת מבולבלת ואישה ערירית ובודדה.
פערי הגיל היטשטשו להם והמפגשים הפכו עבורי משמעותיים ומלאי עניין.
היא חיכתה לי מידי שבת בשעה ארבע אחר הצהריים כדי להפיג את בדידותה עד שעזבה את העולם.
לא הספקתי להגיד לה שהיא הצילה אותי מעצמי ושהרגעים בחברתה הרחיבו לי את פינות הלב והנפש.
מחקרים מדברים על כל שנתינה היא דרך להגברת האושר.
כאשר אנחנו נותנים, אנחנו מיטיבים ראשית עם עצמנו כיוון שהמוח שלנו מפריש אנדורפינים המייצרים תחושה טובה וכתוצאה מכך יש הפחתה של לחצים וחיזוק של הבריאות הפיזית והנפשית.
אולם, הנתינה היא שלא על מנת לקבל, אך אנו יוצאים ממנה נשכרים כיוון שכאשר אנחנו נותנים, משהו מתרוקן מתוכנו והיקום דואג להשלים את החסר וכך במחזוריות מושלמת נוצרים מעגלים של נתינה.
לעיתים הנתינה גורמת לנו להעריך את מה שיש לנו ולהוקיר על כך תודה אז,
מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בשביל מישהו?
מתי בפעם האחרונה הרגשתם את חדרי הלב שלכם מתרחבים?
מתי בפעם האחרונה הרגשתם תחושה של סיפוק וגאווה נכנסת לתוך שק החוויות האישיות שלכם?
נתינה היא אינה מעשה חד פעמי, היא דרך חיים!
אמצו אותה לחייכם ואפשרו לה להיות חלק משיגרת יומכם, כי כשאנו נותנים ומתרוקנים, הרי שמדובר בהקרבה אך כשאנו נותנים ומתמלאים – זוהי בהחלט אהבה!
