המשיכה לשפות ותרבויות שונות תמיד בערה בקארין סקטר מרחובות. בסיום התיכון, היא התחילה את לימודי העתודה שלה בהוראת האנגלית. כחלק מלימודי החוג המשני היא למדה לימודי מזרח אסיה ולקחה קורסי שפה קוריאנית. את שירותה הצבאי עשתה כקצינה-מורה לאנגלית במשרה מלאה בתיכונים בפריפריה. כחלק משירותה הצבאי ,היא נחשפה להתמודדויות קשות של תלמידים.

את השנה הראשונה שלה על מדי זית היא לא תשכח לעולם. זה היה באמצע שיעור במועצה המקומית  שער הנגב. בתקופה שבה נפלו רקטות אל האזור. באחד מהמקרים, היתה אזעקת 'צבע אדום' בזמן שיעור אנגלית שהעבירה, ותלמידה שלה לקתה בהתקף חרדה. מקרים כאלה לימדו אותה וקירבו אותה מאוד למקצוע ההוראה. "יצרתי חיבור עמוק יותר עם התלמידים שלי. מעבר למורה, תמיד ניסיתי להיות דמות אימהית לתלמידים שלי והם חשפו בפניי את הקשיים הכי גדולים שלהם. עד היום, ולאחר 6 שנים, אני בקשר עם חלק מהתלמידים שלימדתי". מבהירה קארין

כשנה לאחר סיום שירותה הצבאי, נבחרה על ידי ממשלת דרום קוריאה לקחת חלק בתוכנית ללימודי שפה ותואר שני. בשנה הראשונה במדינה התנדבה כמורה לאנגלית במרכז לילדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. זו הייתה החוויה הראשונה שלה עם תלמידים קוריאנים. בשנה השנייה עברה לעיר הבירה, והתחילה את לימודיה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת יונסיי (Yonsei), מהאוניברסיטאות הכי ידועות בקוריאה. במשך השלוש שנים הבאות חוותה חוויות שונות- התנדבה באירגון ללא רווח למען פליטים צפון-קוריאנים, הייתה מנטורית בתוכנית חינוכית יוקרתית בחסות האו"ם, ואפילו הקיימה מועדון באוניברסיטה למען שוויון זכויות מגדרי (אשר משתתפיו היו גם נשים וגם גברים!). אך לא משנה מה עשתה בחייה, היא תמיד מצאה את עצמה מלמדת מה אם לא-שפות. לימדה אנגלית ילדים, תיכוניסטים, ובהמשך מבוגרים. וכן לימדה עברית קבוצת קוריאנים. בעצם, ההוראה ליוותה אותה לכל מקום בעולם. התקופה האחרונה של שהותה בקוריאה הייתה המשמעותית ביותר עבורה, מבחינת קריירה. זו הייתה תקופה שבה הדריכה באקדמיה לאנגלית במחוז גאנגנם (כן, מהשיר גאנגנם סטייל!). האקדמיה הזו ושיטת הלימוד הייחודית שלה עוררו בה השראה.

כשחזרה סקטר לישראל ולעיר הולדתה רחובות, השראה זו התפתחה לכדי פרויקט ממשי- "בית הספר לשפות בלומסברי", שנפתח לפני ימים ספורים, מציע קורסים לאנגלית מדוברת ואנגלית עסקית, ובהמשך יציע קורסים לשפות שונות.