לפי מודל חדש שפיתחו מדעני מכון ויצמן, האוקיינוסים הקדומים היו חומציים יותר בהשוואה להיום – ובכל זאת התאפשרו בהם חיים
רבים מדברים כיום על העלייה ברמת החומציות של מי הים ועל הסכנות הכרוכות בכך, אבל האם הייתה תקופה בהיסטוריה של כדור הארץ שבה הים היה חומצי יותר? ד"ר איתי הלוי ממכון ויצמן למדע שלח מבט הרחק אל ההיסטוריה הקדומה של האוקיינוסים במטרה להבין כיצד חומציות מי הים יכולה להשתנות בתגובה לריכוז גבוה יותר של פחמן דו-חמצני באטמוספירה. לפי מודל שפיתח ד"ר הלוי – בשיתוף ד"ר אביב בחן מאוניברסיטת סטנפורד – בתקופה שבה החלו חיים על פני כדור הארץ, האוקיינוסים היו מעט חומציים, ורק בהדרגה נהפכו לבסיסיים יותר; המחקר התפרסם באחרונה בכתב-העת המדעי Science.
"לפני מיליארדי שנים השמש הייתה חלשה יותר, על אף שאין עדות לכך ששרר אקלים קר בהרבה מהיום. אנו מייחסים זאת לכך שבאטמוספירה שררו באותה התקופה רמות גבוהות יותר מאשר כיום של גז החממה פחמן דו-חמצני – וככל שהשמש התחזקה, התמעט הפחמן הדו-חמצני", מסביר ד"ר הלוי מהמחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת את התנאים שהשפיעו על רמת החומציות של האוקיינוסים הקדומים.
רמת החומציות או הבסיסיות נמדדת בסולם pH המקבל ערכים של 0-14; לפי סולם זה, הערך 7 משקף חומציות ניטרלית, כאשר ערכים נמוכים יותר הם חומציים, וגבוהים יותר – בסיסיים. ברמה של 8.2, האוקיינוסים כיום נמצאים ברמה מעט בסיסית. עם זאת, יש המזהירים מכך כי פליטות הפחמן הדו-חמצני משנות כיום את התמונה ומעלות את רמת החומציות של מי הים (כלומר, מורידות את ה-pH).
פחמן דו-חמצני ומים מייצרים חומצה פחמתית, כך שניתן להעריך כי האוקיינוסים הקדומים היו חומציים יותר בהשוואה להיום – בשל רמות גבוהות יותר של פחמן דו-חמצני באטמוספירה באותה התקופה. מצד שני, רמות גבוהות של פחמן דו-חמצני מייצרות גם גשם חומצי, שעשוי היה לגרום לבליה כימית של הקרום הסלעי של כדור הארץ – וכך לשטוף אל הים יונים שהיו יכולים לאזן את החומציות של הפחמן הדו-חמצני. אבל לא ברור איזה אפקט חזק יותר, ולכן מודלים קודמים להיסטוריה של חומציות מי הים העלו ממצאים סותרים.
