גיורא, "שחקן הנשמה", הלך לעולמו
מאת אריה נוני סנדלר
בצער רב ובתחושת אבל עמוקה, אנו נפרדים היום מגיורא בן ארי, חבר יקר, ספורטאי מצטיין ואיש ציבור מסור.
הביטוי "שחקן נשמה" מוצמד לכל פעילויותיו בספורט, בעבודה ובפעילותו הציבורית. כל קבוצת ספורט הייתה מתברכת בשחקן נשמה כמו גיורא וגם כל ארגון.
היה מעמודי התווך של קבוצת הכדוריד "הפועל" רחובות, שנחשבת לאחת הקבוצות הטובות ביותר שהיו בישראל והיה שותף להישגיה הרבים. גיורא היה גם מהבולטים בשחקני הכדורגל של "הפועל" מרמורק בשנותיה היפות. הוא היה סמל למחויבות, לנחישות ולרוח לחימה, ותמיד נתן את כל כולו למען הקבוצה.
גיורא היה בן למשפחה שורשית, המזוהה עם תנועת העבודה ועם "הפועל". אביו, שרגא ז"ל, מורה לספורט בראשית היה ממקימי "הפועל" ברחובות. מורשתו חקוקה עמוק בלב העיר. כהוקרה לפועלו נערך בעיר שנים ארוכות "מפעל שרגא בן ארי". גיורא, הנמרץ והפעלת היה, יחד עם שני אחיו, הרוח החיה של המפעל – אחד המבורכים שנערכו ברחובות.
אחיו הבכור יעקב טוכמן, נהרג בתקרית בשדות משק נחל עוז בשנת 1952, אחיו דובי ז"ל היה ממייסדי קיבוץ יטבתה ושחקן כדוריד מצטיין בהפועל רחובות. אחיו התאום איתן יבל"א היה גם הוא שחקן בקבוצת הכדוריד הפועל רחובות. כל הבנים למדו בבית חינוך (היום, בי"ס בן צבי).
גיורא היה גם איש ציבור פעיל ומסור. הוא עבד כחמישים שנה בתעשייה האווירית, שם החל את פעילותו הציבורית. גם שם היה "שחקן נשמה" של ועד העובדים, יד ימינו של יו"ר הוועד המיתולוגי חיים כ"ץ. ובתור שכזה חבר המוסדות העליונים של ההסתדרות.
גיורא כיהן עשר שנים כחבר מועצת העיר, מחזיק תיק שפ"ע, גם במועצת העיר היה הרוח החיה הנמרצת, מקורב לראש העיר רחמים מלול. במסגרת זו פעל רבות למען העדה האתיופית בעיר.
גיורא היה "שחקן נשמה" בכל תחום בחייו, צעיר נצחי ברוחו, ותמיד נזכור אותו כך – מלא אנרגיה, חיוך על פניו ונכונות לעזור.
יהי זכרו ברוך.