ההתחלה היהודית

כדי לחזור להתחלה היהודית, נחזור אחורה 5780 שנה מהשנה הנוכחית, תש"פ, ועד למעמד הבריאה. על פי האמונה היהודית אבן הדרך הראשונה של הבריאה היא אבן השתייה ממנה הושתת העולם. האבן ממוקמת על הר הבית, בתוך המבנה המוכר לנו היום ככיפת הסלע, אך כשנברא העולם לא היו מסגדים, כנסיות או בתי כנסת – היה תוהו ובוהו. בראש הר המוריה בלטה אבן קטנה – ומהאבן הזו על פי המסורת היהודית, נברא העולם.

מסורת נוספת מאוד חשובה ביהדות היא המסורת של עקדת יצחק. אברהם ויצחק עושים את דרכם במסע של 3 ימים מבאר שבע אל ארץ המוריה, אל הר המוריה. בראש הר המוריה מתבקש אברהם להקריב את בנו יצחק כדי להוכיח את כוח אמונתו באלוהים. הוא קושר את יצחק לאבן, ולא סתם לאבן, לאותה אבן ממש – לאבן השתייה, מרים את הסכין וברגע האחרון המלאך מתערב ואומר לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער". יצחק ניצל וראם שלצערו בדיוק הסתובב באזור, מוקרב במקום יצחק (אגב, זו הסיבה שעד היום בראש השנה וביום הכיפורים היהודים תוקעים בשופר – כדי להזכיר את הרגע המכונן ההוא)

שתי המסורות האלה הן כל-כך בסיסיות במסורת היהודית שבעקבותיהן העם היהודי כורך את גורלו בירושלים מאז ומעולם: כשהמלך דוד הגיע לעיר הוא הקים את ארמונו למרגלות הר הבית, אחריו המלך שלמה, בנו, בנה את בית המקדש הראשון על אבן השתייה עצמה – היכן שעומדת היום כיפת הסלע. בית המקדש הראשון נהרס והורדוס בנה את בית המקדש השני באותו מקום בדיוק, הרחיב את המבנה הקיים ויצר את אחד המבנים הכי מפוארים בעולם. בשנת 70 לספירה הרומאים החריבו את בית המקדש ומאז ועד היום היהודים אומרים "לשנה הבאה בירושלים" ומתכוונים למרחב הזה ממש.