מרגש: רועי שרעבי סוגר מעגל ומדבר בדמעות וגעגועים על אביו, שחקן הכדורגל האגדי טוני שרעבי שכונה "אליל השכונה".

מודעת תוכן שיווקי

רועי שרעבי מרשימת "לב" סיפר השבוע בדמעות וגעגועים לאביו טוני שרעבי ז"ל, השחקן האגדי שכונה לא פחות מאשר "אליל השכונה".

על טוני שרעבי סיפרו שהיה נער הפלא, שחקן העבר האגדי של העיר רחובות שבזמנו חוזר על ידי כל קבוצות הכדורגל הארציים. רועי שרעבי המכהן היום כסגן יו"ר ההסתדרות החדשה מספר שמבחינתו הוא הולך לסגור מעגל.

רועי נזכר מהרגעים בילדותו.
"אני לא זוכר הרבה. הייתי ילד. יודע מהסיפורים של אמא שלי. מהסיפורים של המעריצים כל פעם מישהו אחר מספר לי. סיפרו לי שאבא היה שחק מחונן ואהוב. מוכשר מאד, שנולד אולי במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון בכל הקשור לספורטאי. בשנות השבעים של המאה הקודמת, הכדורגל היה חובבני "בכאילו". מצאו כל מיני פטנטים לעקוף את חוקי החובבנות. אבל היו גם חוקים אכזריים במיוחד. אחד מהם גדע את הקריירה של אבא שכונה בפי כל התקשורת "אליל השכונה" (מרמורק). מספרים שהוא היה אימת ההגנות בכל קבוצה נגדה שיחק. קבוצות רבות ניסו לרכוש אותו. אז, לא כמו היום, אם הקבוצה שבה שיחק – סירבה לשחרר אותו – השחקן לא היה יכול לעזוב".

אין כמעט קבוצה שלא הציעה לו לשחק בה תמורת סכומי עתק. הפועל תל אביב, שמשמון תל אביב (הייתה אז קבוצה טובה), הפועל פתח תקווה, הפועל חיפה, בני יהודה רצו אותו אצלם. שים לב שכל אלה קבוצות הפועל, או שייכות למרכז הפועל, שהרי לעבור בין מרכז למרכז היה דבר בכלל בלתי אפשרי באותם ימים. והנה הגיעה הצעה מבית"ר ירושלים. 20,000 לירות – סכום ששווה את כל המשכורות של שחקני הפועל מרמורק במשך עונה שלמה. ההנהלה סירבה. טוני נשאר בשכונה.

בשלב הזה נזכר רועי
"כדי לפצות את אבא נרכשה עבורו בשנת 1971 משאית. במקום כסף, תקופה קצרה לאחר מכן מכר לו הקבלן גיבור (שהיה אוהד הקבוצה) דירה. הסתבר כי היא נרכשה בתנאים מוזלים מאד. לימים, בשנת 1978, אותה דירה הייתה נושא חשוב במשפטו של ראש העיר רכטמן.
משחק הדרבי הבלתי נשכח, ביוני 1972. מחזור אחרון. מרמורק הובילה בנקודה (45) על מכבי שעריים (44 נקודות). הוחלט לקיים את המשחק בחיפה. רכטמן פנה לבית המשפט בבקשה לקיים את המשחק קרוב יותר. אך ללא הצלחה. באותה שבת 12,000 צופים – רובם מרחובות מלאו את אצטדיון יד אליעזר. את המתח ברחובות בשבוע שלפני המשחק אפשר היה לחוש בכל סמטה. האוהדים משני המחנות התגרו אלה באלה ועשו דברים קיצוניים. הפועל מרמורק ניצחה 2:1. את שני השערים הבקיע טוני שרעבי. מרמורק עלתה לליגה הלאומית (היום ליגת העל). אי אפשר לתאר את גודל השמחה והצהלה. פשוט בלתי נשכח. שעריים יצאו בתחושה שגנבו להם את המשחק. האשימו שוב ושוב את אנשי ההנהלה של מרמורק בהטיית המשחק. היו משפטים, הורדו למרמורק נקודות, שהוחזרו לאחר מכן. חודשים עסקה התקשורת במשחק הזה. אגב, אחד משחקני מכבי שעריים, עזב את הארץ, יש אומרים ברח, ועד היום הוא חי בארה"ב. בשעריים נשבעו לנקום. המחלוקת, שלא לומר השנאה בין המחנות התעצמה.
באותה תקופה לא היו חוזים תקפים לשחקנים. לא הייתה בקרה. מי שידע ללחוץ קיבל. כדי להתגבר על המחסור במזומנים מצד אחד והרצון לעזור לטוני, מאידך גיסא היו מידי פעם משלמים את הוצאות המכולת שלו".

באחד העיתונים מאותה תקופה שטוני סרב לעלות לשחק לפני משחק חשוב. היו חייבים לו כסף. לפני המשחק קיבל 8,000 לירות ועלה לשחק. אגב, חברו לקבוצה, גיורא בן ארי, היום חבר מועצת העיר, לא קיבל כסף כפי שדרש וסירב לעלות לשחק. ככה זה היה פעם. מסתבר כי הנהלת מרמורק לא הייתה מספיק ערנית. לא הבינו כי משהו מתרחש. בסיום אותה עונה, 1973, ביקש טוני 10,000 לירות וההנהלה סירבה לתת לו.

חודש יוני 1973. לאחר שההנהלה סרבה לשלם לטוני את הכסף, הוא פשוט נעלם, שמועות החלו לצוץ כי הוא נכנס להסגר. "הסגר" זה עוד מונח שהיה קיים אז – שחקן שרצה להשתחרר מקבוצתו בניגוד לרצונה, היה צריך לחתום על "הסגר", לא לשחק שנתיים ולאחר מכן היה שחקן חופשי.
בדיוק בימים אלה נכנסתי לתפקידי. אנשי ההנהלה היום בהלם מוחלט. אנשי השכונה היו באטרף. השחק הנערץ שלהם, "אליל השכונה", עוזב. ומי רוקח את "החגיגה"? הקבוצה השנואה מעבר לכביש. איפוה לא חפשו? מה לא עשו? אני זוכר את עצמי מגיע לביתו של שמואל רכטמן כל בוקר כדי לטכס עצה מה עושים. רכטמן רצה מאד לעזור. התוכנית של שעריים הצליחה במלואה. טוני נעלם עד למועד שבו לא ניתן לבטל את ההסגר.

איפה אמא שלך החביאה את ההסכם שלו עם שעריים?
בפריזר, במטבח את זה ידעו לאחר מכן ואתה אשרת לי.
שנתיים עברו, ובתחילת עונת 1975, כשהיה בן 27, חזר טוני לשחק. הפעם בקבוצת מכבי שעריים. הוא הפך עד מהרה ל"מוכתר של השכונה", כלשון התקשורת באותם ימים. שמואל סדן, הכתב האמין והבלתי נלאה של מעריב באותה תקופה כתב עם סיום ההסגר: "שרעבי סירב להכחיש את הסכום שקיבל (35,000 לירות) במשך שנתיים כדי שלא ישחק במרמורק ויישאר בהסגר. "מה שאני יכול להגיד, שנכנסתי להסגר בגלל בעיות כלכליות", מסכם טוני ז"ל. הקבוצות בליגה השנייה עשו כל שלאל ידם כדי לעצור את טוני וכך נפצע שוב ושוב עד שפרש. כל כך הרבה אירועים בקריירה כל כך קצרה.
המרגיז הוא כי תקופה קצרה מאד לאחר כניסתו של טוני להסגר, השתנו הנורמות. שחקים כמו רוני מוסקוביץ' ויורם ארנשטיין, חבריו עברו לקבוצות הליגה הראשונה ועשו קריירה מכובדת. רוני בהפועל באר שבע (לקח איתם את השתי האליפויות בשנות השבעים) ויורם בבני יהודה (הפך להיות הקפטן שלהן וזכה איתם בגביע המדינה). טוני היה צריך לעבור את כל המכשולים הבלתי הגיוניים. אבל, ככל שבזכות אמא שלך, הוא הצליח לדאוג למשפחתו. שילם מחיר נפשי לא קל כשלא שיחק. אין דבר יותר גרוע לשחק מאשר לשבת בבית.
לימים, לאחר פטירתו, החזירו לו אנשי מרמורק את האהבה לה היה זכאי וקראו את המגרש שלהם על שמו.
אז מה אתה אומר על הסיפור?
את האהבה והערצה לאבא שלי אני עדיין מזהה אצל הוותיקים בני רחובות. הסיפור של אבא של רועי הוא סיפור מרטיט. שיחק מעט מאד שנים וזכה לתהילה בקרב אוהדי הכדורגל בעיר.
היה איש נעים הליכות ונעים להתרועע. באיזשהו שלב עבד גם בעיריית רחובות.

רועי אומר בדמעות
" למרבה הצער נפטר בגיל 49. לא זכה לראות אותנו, ילדיו, גדלים ומצליחים. אחותי מעיין, בראשית שנות השלושים לחייה הועלתה השבוע לדרגת סגן אלוף. יוני, אחי הבכור הקים עסק מצליח פלאפל ושווארמה שרעבי, שכבר הפך למוסד. אחותי רעות היא מנהלת אזור רחובות באחת מחברות האשראי. כל זאת בזכות החינוך שקיבלנו מאמא שלי שגדלה אותנו כאם חד-הורית, עם כל הקשיים הנובעים מכך. הגעתי לתפקידים ציבוריים בכירים ביותר, היום אני מכהן כסגן יו"ר ההסתדרות החדשה, סיימתי בהצלחה שני תארים, במשפטים ובמינהל עסקים. התגברתי על מכשולים לא קטנים".

למעשה, אחרי שקוראים את הסיפור המרגש הזה על אגדה ושמה טוני, די ברור למה רועי רוצה לסגור מעגל ורוצה להיות חבר במועצת העיר רחובות.

רועי "לטפל בנושא הספורט. אני יודע מה הספורט יכול לעשות למוביליות החברתית. אני יודע מה החשיבות של מסגרת וחינוך למשמעת עצמית בקרב בני הנוער. אני גם יודע מה זה יעשה לעיר, אם הקבוצות שלנו תהיינה בצמרת הספורט. כבר היינו שם. בכדורגל, בכדוריד, ובענפים אחרים.
אני חושב, כשם שאבא שלי זכה להיות נערץ במרמורק בה נולד וגם בשעריים – הקבוצה היריבה, אולי אוכל לתרום לאיחוד אוהדי הכדורגל בעיר, שנהיה יחד, שנפעל בכוחות משותפים למען ההצלחה של הספורטאים ושל העיר כולה. בעצם, עשיתי את הצעד הראשון בהקמת רשימה משותפת למועצת העיר בין העבודה לליכוד. זו בדיוק דוגמה טובה. בהתחלה הרימו גבות. אנשי העבודה ה"שרופים" אמרו בשום אופן לא. ותמונת ראי קבלנו גם בקרב אנשי הליכוד "השרופים". ובאמצע – כל היתר, לא הבינו את החיבור המוזר הזה. ככל שעובר הזמן אנו חשים כי אנשים מבינים. לרחובות הבעיות שלה, האתגרים שלה. את המחלוקות המדיניות נוכל לשים בצד. בעיר נוכל לפעול ביחד. כך אנו עושים בהסתדרות. שם אני, כנציג הליכוד, נמצא בקואליציה עם מרצ ואפילו עם חד"ש וש"ס. אחדות כזו נותנת כוח".

(מקור תוכן- עיתון גל גפן)