לידה יכולה להסתבך גם כאשר הצוות הרפואי פעל בצורה תקינה. מצוקה עוברית, דימום, צורך בניתוח קיסרי, לידה מכשירנית או פגות אינם מעידים בפני עצמם על רשלנות רפואית. השאלה המרכזית היא אחרת: האם הצוות פעל כפי שהיה מצופה ממנו בהתאם למידע שהיה בזמן אמת, והאם פעולה אחרת הייתה יכולה למנוע את הנזק או לצמצם אותו.
לכן, כשבודקים חשד לרשלנות בלידה, לא מסתכלים רק על התוצאה אלא על רצף ההחלטות שהתקבלו לפני הלידה, במהלכה ולאחריה.
לא כל תוצאה קשה מעידה על רשלנות
גם ברפואה טובה לא ניתן למנוע כל סיבוך. יש מצבים שמתפתחים במהירות, ולעיתים גם תגובה נכונה ומהירה אינה מצליחה למנוע פגיעה באם או בתינוק.
כדי שמקרה ייחשב לרשלנות רפואית, צריך להראות שהטיפול חרג מרמת הזהירות והמקצועיות שניתן היה לצפות מצוות רפואי סביר בנסיבות דומות.
מה בודקים בפועל?
הבדיקה יכולה לכלול שאלות כמו:
- האם סימני אזהרה זוהו בזמן?
- האם בוצעו הבדיקות הנדרשות?
- האם המוניטור העוברי פורש נכון?
- האם התקבלה החלטה על יילוד בזמן?
- האם היה עיכוב בלתי סביר בביצוע ניתוח קיסרי?
- האם הטיפול לאחר הלידה התאים למצבו של היילוד?
לא כל תשובה שלילית מצביעה בהכרח על רשלנות, אבל היא יכולה להצדיק בדיקה מעמיקה יותר.
תגובה מאוחרת למצוקה עוברית
אחד המצבים שנבדקים לעיתים קרובות הוא חשד למצוקה עוברית. במהלך הלידה מתבצע במקרים רבים ניטור של דופק העובר, והממצאים עשויים להצביע על צורך בהמשך מעקב, שינוי בדרך ניהול הלידה או יילוד מהיר.
אם מופיעים סימנים שמחייבים התערבות אך הם אינם מזוהים, אינם מקבלים מענה או שהתגובה אליהם מתעכבת, יכולה להתעורר שאלה האם ניתן היה למנוע את הפגיעה.
גם זמן התגובה חשוב
בלידה, דקות יכולות להיות משמעותיות, אבל אין כלל שלפיו כל עיכוב של מספר מסוים של דקות הוא רשלנות. יש לבדוק מה היה מצבו של העובר, אילו סימנים הופיעו, מתי הם הופיעו ומה היה ניתן לעשות בכל שלב.
לכן ניתוח של המוניטור והרשומות הרפואיות הוא חלק מרכזי בבירור של מקרים כאלה.
עיכוב בהחלטה על ניתוח קיסרי
ניתוח קיסרי אינו נדרש בכל לידה מורכבת, ולעיתים נכון להמשיך בניסיון ללידה רגילה. עם זאת, יש מצבים שבהם הנתונים מצביעים על צורך לעבור לניתוח.
חשד למקרה רשלנות בניתוח קיסרי יכול להתעורר כאשר ההחלטה התקבלה באיחור למרות סימנים ברורים, או כאשר לאחר שהוחלט על הניתוח חל עיכוב משמעותי בביצועו ללא סיבה מוצדקת.
גם כאן צריך להראות לא רק שהיה עיכוב, אלא שהוא קשור לנזק שנגרם.
לידה מכשירנית שלא בוצעה כראוי
שימוש בוואקום או במלקחיים הוא חלק מהכלים המקובלים בחדר לידה. כאשר ההתערבות מתבצעת בהתאם להתוויה ובצורה נכונה, עצם העובדה שנגרמה חבלה אינה מוכיחה רשלנות.
הבדיקה מתמקדת בין היתר בשאלה האם התנאים לביצוע הלידה המכשירנית התקיימו, האם נעשה שימוש נכון במכשיר והאם היה נכון להמשיך בניסיון או לעבור לניתוח קיסרי.
מה קורה כשסימני אזהרה הופיעו כבר בהריון?
הרשלנות האפשרית לא תמיד מתחילה בחדר הלידה. לפעמים קיימים סימנים במהלך ההריון שמחייבים מעקב צמוד יותר או תכנון מוקדם של הלידה.
לדוגמה, חשד לעיכוב בגדילת העובר, רעלת הריון, ירידה בתנועות, בעיה בשליה או מצב רפואי אחר יכולים להשפיע על אופן המעקב ועל ההחלטה מתי וכיצד ליילד.
אם מידע משמעותי לא קיבל התייחסות מספקת, ייתכן שהבדיקה תתחיל כבר בתיק מעקב ההריון.
חייבים להוכיח קשר בין הכשל לנזק
זה אחד ההבדלים החשובים בין טיפול לא תקין לבין תביעת רשלנות רפואית.
גם אם נמצא שהצוות היה צריך לפעול אחרת, צריך לבדוק האם אותה פעולה הייתה משנה את התוצאה. לדוגמה, אם לתינוק נגרמה פגיעה נוירולוגית, יש לברר האם היא קשורה לאירוע בלידה או שמקורה בגורם אחר שהתרחש במהלך ההריון או לאחריו.
לכן במקרים מורכבים נדרשת בדרך כלל חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי.
אילו מסמכים יכולים להיות חשובים?
בבירור של אירוע לידה נהוג לבדוק בין היתר את תיק מעקב ההריון, גיליונות הקבלה לחדר הלידה, תרשימי המוניטור, תיעוד החלטות הצוות, דו"ח הלידה, דו"ח ניתוח אם בוצע, ורשומות הטיפול בתינוק לאחר הלידה.
מי שמעוניין לבדוק אם המקרה מצדיק בירור משפטי יכול לפנות אל עורך דין רשלנות רפואית, שיבחן תחילה את נסיבות המקרה והמסמכים ויחליט אם יש בסיס להמשך בדיקה עם מומחה רפואי.
השאלה אינה רק "מה קרה" אלא "למה"
כאשר לידה מסתיימת בסיבוך משמעותי, קל להתמקד בתוצאה. מבחינה משפטית, התוצאה לבדה אינה מספיקה. צריך להבין מה היה ידוע לצוות בכל שלב, אילו אפשרויות עמדו בפניו, האם התקבלו החלטות סבירות והאם פעולה אחרת הייתה יכולה לשנות את התוצאה.
זו הסיבה שבדיקת רשלנות רפואית בלידה נעשית בדרך כלל באמצעות בחינה של כל רצף הטיפול ולא על סמך אירוע אחד בלבד.
