זה לא תירוץ,
חסר לנו איבר נחוץ:
מאת מירב סלם ויצמן- יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית.
לכל איבר בגוף יש תפקיד מוגדר.
אחד מגן,
האחר מוביל,
יש כזה שמסנן…האחר מפריש וכו'.
המערכות נבנו, האיברים קיבלו תפקידים ושמות וכל אחד מכיר את מקומו ומסלולו.
בימים אלה של דייטים מרובים עם אונת המחשבות,
ניסיתי לחשוב על האיבר שתפיקו להכיל.
הרי שהלב הוא רק משאבה טכנית ותפקידו ברור.
הנשמה היא רוחנית ואין לה באמת צורה או צבע.
המח עמוס,צפוף גדוש במשימות,בשליחת פקודות ולא חושבת שאפשר להטיל עליו גם את מלאכת ההכלה.
אז מי מכיל?
איזה איבר בגופנו מופקד על הכלה?
מי מקבל את הפקודה,
מעבד אותה ומוצא לה מקום….( אל תבלבלו ת'מח עיזבו אותו קצת בשקט).
שלב מציאת המקום הוא קריטי ומשמעותי,
כי שדי השיפוטיות מזהים פירצה,
שדי הביקורת עטים על הטרף,
ושדי אי הקבלה אורבים מנסים לגנוב את רכושו ונפשו של המכיל.
לא פשוט להיות מכיל לא אכיל!
השדים הם אכלנים כפייתיים וזקוקים למשטר אכילה תקין.
בימים אלה,של חוסר סדר ואי וודאות משוועת,
זהו האיבר שעובד הכי קשה.
זה העבד היהודי במצרים שמבקש להיות בן חורין.
הוא צריך להכיל קולות ואמירות שבשיגרה תקינה לא היו עוברים מסך.
רעשי רקע, התנהגויות ומצבים הזויים.
אסור לו לשפוט בשל רוח התקופה.
לכעוס, כי כולנו בהסגר.
על המכיל להעסיק את הסבלנות בשעות נוספות ולאתגר אותה במשכורת ראויה, לשכור את שירותי היצירתיות כדי לנהל מצבים נכון והולם.
עליו להיות גמיש,
גדול,
מרווח,
נקי עפיים
ולעיתים גם רך לבב.
ובעיקר למצוא מקום לאחסן כל כך הרבה רגשות,תחושות ומחשבות ולתת להם מיטה רכה ונוחה לשהות בה.
האם אנחנו דואגים לטפח את המכולה המכילה הזאת!
ואם כן,
כיצד?
אין בידי תשובות, רק תהיות…
אני כן יודעת שגם המכולה הזאת זקוקה למסננת על מנת לתפקד.
ועוד יודעת, שהמכולה הזאת זקוקה לעיתים להפסקות יזומות על מנת לנוח ולהתחדש.
אה, ועל הדרך מותר לה לפתח אסרטיביות ולדרוש הדדיות.
במיוחד היום,
במיוחד עכשיו,
היא נחוצה והכרחית,
המכולה, היא לא כל יכולה!
אז שימרו עליה,
אווררו מעט,
תאפשרו לקרני השמש לחדור אליה
ולפריחה האביבית לצבוע אותה בגרפיטי צבעוני ותוסס.
שיהיה זה חג מכיל ושמח!
