פרשת “אמור” – צורת הדיבור

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
ארז שרווינטר

ארז שרווינטר

פרשת “אמור” – צורת הדיבור

מאת: לוחם האש רס”ן במיל’ איתמר פישר

 

הפרשה פותחת באמירה- “אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם”
נשאלת שאלה, מדוע יש צורך בכפילות בפסוק? “אמור” ו”אמרת” , האם לא מספיק אמירה אחת?
מסבירים שהכפילות של “אמור… ואמרת… היא להזהיר גדולים עם הקטנים”
אם כך נשאל, מדוע בחר המפרש לחבר בין החוקים שמצווים בפרשה על הכהנים לבין נושא הזהירות?
לימוד חשוב ניתן להבין מקישור זה,
כשאדם מבקש לחנך נער קטן, אל לו לעשות זו בצורה גלויה וישירה שמה תיפול רוחו של הנער , ייעלב ויעצב מכך. אלא יזהר את הנערים עם הבוגרים יחדיו והנער יבין מתוך הדברים, שלא נאמרים ישירות אליו, את המוסר שמכון אליו.
ועל זה גם נאמר בתורה “הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא” שהאדם שאתה בא להוכיח יהיה בעינייך כחבר ותוכיח אותו מאהבה ולא ממקום יהיר ומתנשא, כך גם דברי המוסר יפלו על אוזנים קשובות והשומע את הדברים יקבל את דבריך!

לעילוי נשמתם של הרוגי האסון ולהחלמה מהירה ושלמה לפצועים.

שבת שלום

זמני כניסה ויציאת השבת:
תל אביב: 19:02-20:00

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן