פרשת ויגש – אהבה שהיא התוכחה הגדולה ביותר
מאת: רס"ן במיל' איתמר פישר ממערך הכיבוי וההצלה
אם נתבונן לעומק בסיפור יוסף ואחיו, החל מחלומות יוסף, מכירתו למצרים ועד עליתו למלכות מצרים והמפגש המחודש בפרשה עם אחיו, נבין ונראה כי אין כאן תוכחה, אלא יש כאן רק אהבה.
האומנם?
לאורך כל הדרך אנו רואים שיוסף מקפיד לשמור על כבוד אחיו, גם בזמן שהוא מתגלה אליהם כתוב בפרשה: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו" ולכן ציווה "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" ורק שהיה לבד עם אחיו חשף את עצמו לאחיו ובכה, הבכי היה כה חזק שתואר כי: "וַיִשְׁמְעוּ מִצרַיִם וַיִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה"
יוסף אומר לאחיו: "גשׁוּ נָא אֵלַי… אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם… אַל תֵּעָצְבו… לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי האלוהים"
בורא עולם שלח אותי בכדי שאוכל לדאוג לכם לאוכל בשנות הרעב.
יוסף דיבר לאחיו במילים של אהבה בשביל לגעת ברגש שלהם.
ממקום של אהבת אחיו ולא תוכחה.
מתברר שבחלומות יוסף, לא חטא יוסף בחטא הגאווה והמציא חלומות גדלות לעצמו, אלא חלם חלומות אמת.
ובמפגש המחודש במצרים כאשר האחים הבינו זאת, התביישו כל כך.
האח שלהם שדאג ואהב אותם והם "ויִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַבְּרוֹ לשָׁלוֹם" הבינו את גודל טעותם ועל כך כיסתה פניהם בושה. שנדע לאהוב כל אדם, גם כאשר אנחנו מעבירים תוכחה.
שבת שלום
זמני כניסה ויציאת השבת:
תל אביב: 16:23-17:26
