פרשת ויקרא – קורבן ציבור וקורבן יחיד
מאת: איתמר פישר לוחם האש ורס"ן במיל'
פרשתנו פותחת ב"תורת הכוהנים", שעיקרו עולם הקודש ובמקדש.
הפרשה והפרשות הבאות סוקרות את הקרבנות שניתן ונדרש להביא למקדש ופותחת בפסוק הבא:
""דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם – אדם כי יקריב מכם קרבן לה'"
כפי שניתן להבחין הפסוק מתחיל בלשון רבים ומסתיים בלשון יחיד.
החכמים דנים לאור הפסוק מתי הציבור יכול כציבור להביא קורבן ומתי היחיד?
האם רק קורבן מכספי תרומות או יוזמה של אנשים פרטים גם ייחשב קורבן ציבור?
אחד ההבדלים בין קורבן יחיד לקורבן ציבור הוא הצורך בסמיכת יד על ראש הקורבן,
יחיד- חייב לסמוך יד על הקורבן ואילו הציבור לא. מדוע?
כמובן יש את ההבדל הבסיסי, שיחיד יש ביכולתו לסמוך ידיו ואילו ציבור אין ביכולתו.
אבל המהות והעיקר בשינוי הוא אחר-
אדם כאינדיבידואל רק הוא יכול להביא את הקורבן, הוא בעצמו ללא שליח, לא משנה מה מעמדך ומה מצבך, עני כעשיר צריכים לעשות בעצמם, אין לשלוח שליח ו" יאללה סגרתי את החוב" לכן כאשר אדם רוצה להביא קורבן כפרה או תודה עליו להתאמץ, ללכת להביא ורק כך יתקבל.
אבל ציבור מה? כאשר הציבור התאחד והתלכד יחדיו במטרה להביא קורבן עצם הלכידות, עצם המאמץ הציבורי הוא העיקר, הקורבן זה רק סמל.
המאמץ והלכידות של הציבור, של הקבוצה ביחד זה הכוח וזו העוצמה.
שבת שלום
זמני כניסה ויציאת השבת:
תל אביב: 17:33-18:29
