משה דרימר בן ה-20 מרחובות היה לוחם בחטיבת גולני שנהרג במלחמת ששת הימים. על לחימתו בקרב תל פאחר במלחמה זו קיבל את עיטור הגבורה., שהוא העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל.. העיטור מוענק על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש.
דרימר,הבכור נולד בשליץ בגרמניה לברכה ושמואל, ניצולי שואה ממחנה הריכוז אושוויץ. כשהיה בן 4 חודשים עלה עם הוריו לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ מסדה בעמק הירדן. בעקבות קרבות מלחמת השחרור, עברו הדרימרים לקיבוץ משמרות, שם נולד אבי אחיו. בהמשך עברה המשפחה לרחובות. יש להם אחות קטנה, רחל, שהיתה בת 12 כשאחיה נהרג.
משה דרימר ז"ל,בעל העיטור הגבוהה בקרב נופלי העיר רחובות
בילדותו למד בבית הספר העממי על שם ויצמן והיה חבר בתנועת השומר הצעיר. כשהיה בן 14 נשלח ללמוד בעליית הנוער בקיבוץ רבדים שם קיבל את השכלתו התיכונית.
דרימר גויס לצה"ל במאי 1965 והוצב בגדוד 12 (גדוד ברק) בחטיבת גולני, בתפקיד חבלן וסייר ואיש המחלקה המיוחדת של הפלוגה המסייעת.
באמצע שירותו הצבאי פרצה מלחמת ששת הימים. דרימר השתתף בכיבוש ג'נין ועם סיומו עלה לרמת הגולן ביום שישי ב-9 ביוני 1967, והשתתף בקרב שנערך בתל פאחר, ביום הרביעי לקרבות, בו שימש חבלן ומקלען הסיפון ליד נהג הזחל"ם.
בתיאור המעשה נכתב:
"ביום ה-9 ביוני 1967, במוצב תל-פחר, נפגע הזחל"ם בו נסע טור' משה דרימר ז"ל, פגיעה ישירה והחל לבעור. המפקד הורה לנטוש את ה-זחל"ם. טור' משה דרימר ז"ל המשיך להפעיל את המקלע מתוך ה-זחל"ם הבוער, כדי לחפות על חבריו, על אף שקיבל פקודה לנטוש את הזחל"ם. הוא המשיך במתן חיפוי אש עד אשר נשרף בלהבות הזחל"ם."
משפחת דרימר קיבלה את הבשורה על נפילת הבן כשבועיים או יותר לאחר המלחמה. "משה היה נעדר", מספר אבי, "ידענו שקברו הרבה לוחמים בבית הקברות הארעי בעפולה. עברו הרבה ימים ולא ידענו מה קורה איתו. רציתי לעזוב את היחידה שלי ולחפש את משה ברמת הגולן. לא יודע למה לא הצליחו לזהות אותו. אני שמעתי שמי שזיהה את משה היה המ"פ שלו יעקב שחר [נהרג במלחמת יו"כ], אבל אם שלמברג אומר שהוא זיהה, אז אני מאמין לו. הייתי אז בצבא, ויום אחד המפקד שלי קורא לי ואומר יש לך טלפון מאבא שלך. אני לוקח את הטלפון ואבא אומר לי – תחזור הביתה, אמא לא מרגישה טוב. כבר הבנתי מה קרה, בשבילי זו לא היתה הפתעה".
על פעולותיו בקרב תל פאחר עוטר דרימר לאחר מותו בעיטור הגבורה על ידי שר הביטחון משה דיין.
אבי: "משה היה חייל טוב, חבלן, קרבי. אני שהתגייסתי אחריו התקדמתי מהר יותר בדרגות. אחרי שעברתי קורס מ"כים אמרתי לו שהוא צריך עכשיו לקרוא לי 'המפקד'. והוא בתגובה היה מתנקם בי ושם לי נפצים בדלת החדר. בתקופת השירות הצבאי בקושי התראינו בגלל המרחק".
עיטור הגבורה שקיבלו בשמו של משה הוא מקור גאווה למשפחה. בהתחלה זה היה צל"ש הרמטכ"ל, ובהמשך זה הפך לצל"ש הגבוה ביותר. על שמו הוקם ברחובות "גן דרימר", לא הרחק מביתם הראשון ברחובות.על שמו "מדור הגבורה" בספריית בית הספר בו למד בעיר
גל-עד בגבעת האם. הזחל"ם של משה דרימר,
