תומר גיאת, איש מילואים בעזה, מספר בדמעות לראשונה על אביו יוסף ז"ל, שנפל אל מותו תוך כדי עשיית מצווה ויש לו מסר: "תעריכו את ההורים, תחיו באהבה ובאמונה — החיים הם לא מובנים מאליהם".
טרגדיה קשה ברחובות: יוסף גיאת, בן 74, תושב העיר ואב לשלושה, נהרג בראשון שעבר לאחר שנפל ממרפסת בנין ביתו בקומה השלישית שברחוב בנימין, בזמן שבנה את סוכתו לקראת חג הסוכות.
בנו, תומר גיאת (49), מפקד באוגדת 99 ששוהה במילואים בעזה מעל 700 יום, שיתף בראיון מרגש עם חדשות רחובות ניוז את הרגעים הקשים שבהם קיבל את הבשורה הבלתי נתפסת.
"השוטר אמר לי – קרה משהו עם אבא, אבל אני לא יכול לפרט בטלפון"
תומר משחזר: "ביום ראשון בשעה 11:09 קיבלתי טלפון משוטר מתחנת רחובות שהוא גם חבר שלי, כי אני מתנדב במשטרה. הוא שאל איפה אני, אמרתי לו שאני במילואים בעזה. באותו רגע היה אירוע ביטחוני כמאתיים מטר ממני, רעש של ירי מרגמות ומסוק מעליי. הוא ביקש טלפון של מישהו מהמשפחה… נבהלתי. שאלתי מה קרה, והוא אמר – משהו עם אבא, אבל לא יכול לפרט בטלפון. ניסיתי לברר עם גורמים שונים, אמרו לי שזה משהו חריג – רק לא ידעתי באיזו סיטואציה".
"התקשרתי לאמא, שאלתי איפה היא. בקול חנוק ביקשתי שתלך מהר הביתה. התקשרתי גם לאשתי וביקשתי ממנה לנסוע לבית של ההורים לבדוק מה קורה, ובמקביל גם לאחים שלי. ביקשתי מהמפקד שלי להשתחרר כי קרה משהו. תוך כדי ההתארגנות לנסיעה הביתה, קראתי כתבה על האסון וזיהיתי את הבית שלי… פרצתי בבכי. כשהגעתי – כבר פינו אותו מהזירה".
אמרתי בהספד – הוא נפל למותו תוך כדי עשיית מצווה".
השיחה האחרונה – שלושה ימים לפני מותו. "התקשרתי מעזה בערב שבת, כשהייתי בדרך לבית הכנסת במוצב, להגיד שבת שלום. היתה לנו שיחה רגילה. בהספד הזכרתי שקראתי בתפילת מנחה את פרשת 'האזינו' – שם כתוב: 'הצור תמים פועלו וכל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא'. זה ממש דיבר אליי".
כולם דיברו על אדם של נתינה, של חום ואהבה "במהלך השבעה סיפרו על אבא כל כך הרבה דברים טובים. הגיעה אחות מקופת חולים שסיפרה שהוא היה אדם הומוריסטי, כמו מגנט – כולם התחברו אליו.
באו אנשים שלא הכרתי בכלל וסיפרו מי זה בעצם אבא שלי – איש של נתינה, של חום ואהבה. הוא נהג ללכת כל שבוע לבקר את אחיו הגדול, תמיד נתן מעצמו".
חג הסוכות – החג של המשפחה
יוסף גיאת אמור היה לחגוג את יום הולדתו ה־74 בהושענא רבה, ובני המשפחה תכננו לציין גם את חתונת הזהב של הוריו. בצעירותו שיחק בקבוצת מכבי שעריים, שירת כלוחם בסיירת פארן, עבד כאיש קבע מעל 35 שנה, לאחר מכן עבד במחסני החירום של עיריית רחובות. "חג הסוכות אצלנו היה תמיד חג של משפחתיות, כולם היו באים להורים. השנה זה קשה במיוחד – זה עוד טרי, זה קרה בחג סוכות בו אנו מצווים לשמוח. אחי הלך השבוע והשלים לבנות את הסוכה שאבא התחיל. היה חסר רק אזיקון אחד…".
חלמתי שאני מחבק ומנשק אותו.
"בבוקר של יום כיפור חלמתי עליו – חלמתי שאני מגיע אליו לבוש חולצה לבנה, הוא לוחץ לי את היד וממשיך לדרכו, כשהתעוררתי הבנתי כמה חסרים לי החיבוק והנשיקה שלו".
המסר של תומר
"אבא תמיד חינך אותנו לפרגן, לתת, להיות אהוב על כולם – כי בסוף זה חוזר אליך. הוא היה אור גדול לאהבת חינם. תעריכו ותכבדו אחד את השני, תנצלו את הזמן עם ההורים. לחיות באמונה ובשמחה – זו התכלית שלנו. אבא היה סמל לגבורה – למרות הכאבים, תמיד אמר תודה לאל. אנחנו משלימים אחד את השני – זה מה שהוא השאיר לנו וכך הוא רצה שנהיה".
יוסף ז"ל הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ונכדים רבים. תושבי רחובות מרכינים ראש עם משפחת גיאת ומחבקים אותה בשעתה הקשה.
