לאהבת הטעם המתוק יש סיבות אבולוציוניות, אבל למה אוכלים קינוח דווקא בסוף ארוחה? למכון דוידסון הזרוע החינוכית של מכון ויצמן התשובה
בני אדם, בדומה ליונקים רבים אחרים, נולדים עם העדפה מובנית לטעם מתוק. אפשר לראות את ההעדפה הזאת כבר אצל תינוקות בני יומם ואפילו אצל פגים: טעם מתוק מרגיע אותם וגורם להם להגביר את פעולת היניקה, דבר שמוביל אותם לאכול יותר.
בפה שלנו יש קולטנים ייחודיים לטעם המתוק, וכאשר הם מזהים מולקולת סוכר הם מפעילים מסלול איתות שמגיע למוח ומעורר בו תחושת עונג. המנגנון הזה הוא למעשה שריד אבולוציוני מתקופות שבהן מזון עשיר ומזין היה מצרך נדיר: אנחנו מעדיפים מתוק מכיוון שבטבע מזון מתוק הוא לרוב גם טוב ואיכותי – למשל פירות מתוקים, שעשירים בהרבה חומרים מזינים.
מעניין לראות שההעדפה לטעם המתוק דועכת עם הגיל, שכן ילדים מעדיפים טעמים מתוקים יותר ממבוגרים. אחד ההסברים לתופעה הזאת היא שילדים זקוקים למזון עשיר מאוד כל עוד הם גדלים, והצורך הזה פוחת לאחר מכן.
ילדים קטנים לומדים מהו הטעם "הנכון" של המזון כשהם נחשפים למאכלים שונים. מחקרים מעידים שילדים שהתרגלו לאכול מזון מעובד וממותק יעדיפו מזון מתוק יותר גם כמבוגרים. כלומר רמת המתיקות שהם יגדירו "טעימה" תהיה גבוהה. לכן הם יעדיפו לצרוך כמויות גדולות של סוכר, דבר שעלול להוביל להשמנת יתר ולתסמונות נוספות. מחקרים נוספים מצאו שככל שילדים צורכים יותר פירות הם יעדיפו רמת מתיקות נמוכה יותר, שכן הם לומדים שרמת המתיקות הראויה היא זו של פירות, ולא של מזון מעובד וממותק.
הביולוגיה מסבירה מדוע אנחנו מעדיפים מזון בעל טעם מתוק אבל נראה שהיא מתקשה יותר להסביר מאין מגיעה התשוקה לקינוח מתוק דווקא בסוף ארוחה דשנה. התאמצנו למצוא הסבר מדעי מניח את הדעת, או לפחות הסבר שיפחית את ייסורי המצפון, אבל התשובה היא שכנראה לא מדובר במנגנון ביולוגי אלא רק בהרגל התנהגותי.
חיזוק לכך אפשר למצוא בכך שיש תרבויות שבהן לא מקובל לסיים ארוחות במשהו מתוק, למשל בצרפת, בה מקובל לקנח בגבינות בשלות, או באזורים שונים בהודו, בהם פשוט לא נהוג לאכול קינוח. אילו היה מדובר בצורך ביולוגי, סביר להניח שההרגל הזה היה חוצה תרבויות, בדומה לתגובה של תינוקות לטעם מתוק שאכן חובקת עולם. ייתכן שמקורו של הקינוח הוא בניסיונות "לשחד" ילדים כדי שיסכימו לאכול את הקציצות ואת הברוקולי, וכך התקבע ההרגל לסיים ארוחה בטעם מתוק.
על כל פנים, ככל הידוע לנו כיום אין לקינוח תירוץ הורמונלי או מטבולי, אלא מדובר פשוט בהרגל – התנהגות שסיגלנו עם השנים, בין השאר בהשפעה של הנורמות בתרבות שבה אנו חיים. כך שהדרך להתגבר על הדחף הזה היא באמצעות כוח הרצון. תהיו חזקים!
מקור- מכון דוידסון הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע ברחובות
