בדרך אל עצמי
מאת: מירב סלם ויצמן – יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית
לאחרונה, חזרתי מחופשה בסופיה שבבולגריה.
באחד הערבים שוטטתי ברחוב מקסים שנקרא שדרות ויטושה.
בעודי מטיילת, הבחנתי באנשים שמחזיקים זרי פרחים קטנים ואישיים,
מוזר אמרתי ביני לביני, כנראה מדובר בחג או יום ייחודי.
למחרת תופעת הפרחים שוב חזרה – אנשים מתהלכים עם זרי פרחים אישיים.
עצרתי באחת התחנות שבשדרה , זיהיתי רוכלים מוכרים זרים קטנים וצבעוניים ושאלתי
לפשר האנשים האוחזים בזרי פרחים.
הרוכל סיפר לי שבסוף יום עבודה מפרך, נהוג לעצור ולהודות לעצמך על יום עבודה עם
משהו שמשמח אותך, ומה יותר מקסים מצבעוניות של פרחים.
עוד הוסיף ושיתף אותי שתושבי המקום מסיימים את יום העבודה ומפנים זמן קבוע למפגש
עם קפה טוב, יין תוסס או ארוחה על הדרך, עם עצמם או עם חברים.
ההתנהלות הזאת היא חלק מהל"וז היומי ולפני איסוף הילדים מהמסגרות וכל שלל המטלות
שמחכות.
נכבשתי ומיד שאלתי את עצמי מה אני עושה עבור עצמי בסיום של יום עבודה מפרך.
העצירה כשלעצמה הייתה חשובה והכרחית – והרהרתי ביני לביני אם אני עושה מספיק עבור
עצמי.
סבתא בישלה דייסה, נתנה לילדים, , נתנה לנכדים, נתנה לבעלה, לאחותה, לשכנה –
ונחשו למי לא נשאר?
נכון, לעצמה!
מתי בפעם האחרונה יצאתם מתוך האוטומט שלכם ,השקפתם על חייכם מלמעלה וזיהיתם
דברים שפעם אהבתם וכמעט ששכחתם?
מחקרים מוכיחים כי זמן לעצמנו הוא הכרחי ומסייע בשיפור יכולת קבלת החלטות, במתן
ביטוי ליצירתיות חבויה, בהפגת מתחים וחרדה, בהקניית עצמאות וגילוי צדדים חדשים
בעצמנו שטרם נחשפנו אליהם.
השתכנעתם?
אז מה עושים הלכה למעשה ב"כאן ועכשיו":
ממירים את המשפט: "אין לי זמן" ב "יש לי זמן"
מחפשים דברים שאוהבים לעשות והזמן פתאום יופיע!
ואז יקרה דבר נפלא: תתמזגו לתוך העשייה לעצמכם ומושג הזמן פשוט ייעלם לו!!!!
זה לא מוזר בעינכם שהאדם החשוב לכם שהוא אתם – לא מקבל קצת מזמנכם!
