בפרשה הקודמת ובתחילת הפרשה הזו מספר משה רבנו לעם ישראל את סיפור אבותיהם "דור המדבר" במהלך 40 שנות המסע.

משה מתחיל מחטא המרגלים, שבגינו התארך המסע לארץ ישראל עד לתיאור של בקשתו מאלוהים להיכנס לארץ אך נענה בסירוב, ואף עונה לו,

"ויתעבר ה' בי למענכם"

משמע אני לא נכנס בשבילכם, לוקח עלי את המעשים הרעים שלכם ובכך אתם זוכים להיכנס.

מכאן ואילך משה לא מרים ידיים, אלא ההפך.

משה הבין שזוהי הבשורה ומיד מתגמד כאבו האישי לעומת הצורך הלאומי.

משה ממשיך בדברי חיזוק ומוסר לעם ישראל כשבמרכז דבריו הוא חוזר על "עשרת הדיברות".

אחד היסודות העקרוניים ביותר שמוסר משה לעם זה לא תוסיפו ולא תגרעו.

החוקים שמסר להם אינם מעשה ידיי אדם ואינם ניתנם לשינוי, גם אם אדם רוצה לכאורה לשבח משהו להעצים, אסור עליו.

אין להוסיף ואין לגרוע.

מטרתם של הנאומים שנושא משה בפני העם היא להכין את העם לכניסה לארץ, משה אומר דברים קשים שאינם נעימים לאוזן שאינם באים ממקום של תסכול וכעס אלא מלב אוהב ודואג.

בכך זכו ישראל להיכנס לארץ ולרשת אותה עד ימינו ובמעשיו זכה משה רבנו להיות מנהיג האומה "מורה דרך" גם למנהיגות בת ימינו.

מנהיגותו של משה היא אור למנהיגות והובלת אנשים לאורך הדורות.

שבת שלום

זמני כניסה ויציאת השבת:

תל אביב: 19:06-20:06

חדשות רחובות ניוז