קפלן: אחרי חודשיים ש׳ שוב הצליחה לאכול
ש׳, בת 62 מהשפלה, חיה בשנים האחרונות בידיעה שיש לה בקע סרעפתי, אך כזה שאינו דורש טיפול דחוף. ״מדי פעם הייתי מרגישה תחושת מועקה בחזה. הייתי נחה או שותה מים והתחושה הייתה עוברת״.
לפני מספר חודשים הגיע סוף שבוע אחד ששינה את כל התמונה: ״לא הפסקתי להקיא, כל ביס או שלוק שניסיתי להכניס יצא מיד״. ש׳ הגיעה ביום ראשון בבוקר למיון במרכז הרפואי קפלן, במחשבה שמדובר בבדיקה שגרתית לקראת ניתוח מתוכנן, אלא שתוך כדי הבדיקות מצבה הידרדר במהירות. ״הדבר האחרון שאני זוכרת זה שאמרתי לבן שלי: 'אין לי אוויר'״, ומשם הובלה לחדר הלם.
״מה שקרה לש׳ הוא שהבקע הסרעפתי, שהוא בעצם התרחבות של פתח טבעי בסרעפת עם עלייה של הקיבה לבית החזה, עבר תסביב וכליאה, סיבוך קשה ונדיר ביותר שגרם לנמק נרחב בקיבה ובחלק מהוושט״, מסביר ד״ר גיא פינס, מנהל מחלקת ניתוחי חזה והוושט במרכז הרפואי קפלן. ״ש׳ הוכנסה לניתוח חירום בהול שבו נאלצנו להסיר חלקים מהקיבה ומהוושט, ובמצבה החריף לא ניתן היה לשחזר את מערכת העיכול״.
לאחר הניתוח הייתה ש׳ מורדמת ומונשמת בטיפול נמרץ במשך כמעט שבוע. בשל חומרת מצבה, נדרשה תקופת החלמה ממושכת, ובמשך חודשיים וחצי לא יכלה לאכול דרך הפה וניזונה מצינורית הזנה בלבד.
למרות הקושי והחולשה הפיזית, ש׳ הפגינה חוסן נפשי מרשים: ״לא נתתי שזה יפריע לי. כנראה שיש קשר בין המוח לגוף: הראש והגוף התרגלו ולא היה לי שום רצון לאכול, פשוט ראיתי את הטוב – מזל שיצאתי מזה בחיים״.
לפני כחודשיים עברה ש׳ ניתוח מורכב לשחזור מערכת העיכול העליונה, שבו חוברה הקיבה שנותרה לוושט בבית החזה. הניתוח בוצע בניהולם המשותף של ד״ר גיא פינס, מנהל המחלקה לכירורגיית בית החזה והוושט, וד״ר חרבי חלאילה, מנהל היחידה לבריאטריה במערך לכירורגיה כללית.
״מצבי חירום כאלה דורשים תגובה מהירה ומורכבות ניתוחית יוצאת דופן. בשיתוף פעולה הדוק הצלחנו להציל את חייה של ש׳ ולבצע בהמשך את שחזור מערכת העיכול. מרגש מאוד לראות אותה כיום חוזרת לאכול דרך הפה, וזו סגירת מעגל מרגשת לכל הצוות״, מספר ד״ר פינס.
כיום ש׳ חוזרת בהדרגה לאכול, ״כפית אחר כפית, כמו טעימות של תינוק״, היא מספרת, ומבקשת להעביר מסר: ״אל תזניחו בקע סרעפתי. הרבה אנשים חושבים שזה משהו שולי, אבל לכו לבדוק ותהיו במעקב כדי שלא תגיעו לסכנת חיים״.
לצד ההחלמה, ש׳ מבקשת להודות לצוות הרפואי והסיעודי שליווה אותה: ״אין לי מילים להודות לד״ר גיא פינס, לד״ר חרבי חלאילה, לד״ר ליאור לזר, לד"ר ולריה מגרצקי ולד״ר איברהים משני על היחס האישי, ההקשבה והרגישות האינסופית. הם דיברו איתי ועם המשפחה שלי בגובה העיניים, הסבירו הכול בסבלנות והיו זמינים לכל שאלה ופנייה שלי. כל המחלקה לכירורגיית בית החזה, האחיות המקסימות ועובדי המשק עטפו אותי בחום. למרות הקושי והכאב של האשפוז, הרגשתי שיש אנשים איתי. החיוך והיחס שלהם נתנו לי הרגשה שאני לא לבד״.
