מודיע נפגעים הוא מי שתפקידו להודיע לבני משפחתו של הרוג או פצוע קשה על שאירע ליקירם. התפקיד, הנחשב לקשה ורגיש, קיים באופן רשמי בצה"ל, במשטרת ישראל
כמו שליח שייעד אלוהים לבשר לאיוב על האש שבערה בנעריו ואיכלה אותם , כך גם מאחורי הקלעים של המערכת הצבאית ישנם מי שמקפידים להישאר זמינים תמיד , לאחסן זוג מדי א׳ מגוהצים בתא המטען במכונית , ולחכות לפקודה , אנו נעים בקבוצות , מתקשרים באמצעות מבט עיניים ומגיעים , ביום בהיר אחד , כנביאי הבשורה לפתח דלתה של משפחה. זו תמיד דפיקה על הדלת. הם אף פעם לא מצלצלים בפעמון, אומנם, הסיבה משתנה בין הודעה להודעה אך התוצאה אותה תוצאה אחרי שדפקנו בדלת חיי המשפחה לא יחזרו להיות כמו לפני הדפיקה . והרגע הזה, לפני שהדלת נפתחת ופנים מלאי סקרנות יבקשו לבדוק מי זה שמבקש להיכנס, הוא הקשה ביותר עבורם.
אך מה קורה כאשר אין דלת לדפוק עליה :
כאשר צריך למסור את ההודעה למשפחה שנמצאת באולם חתונות בחתונה של החברים הכי טובים של ההורים של החלל .
איך מוסרים הודעה לאישה שנמצאת שעות אחרי לידה במחלקת יולדות שבעלה פצוע קשה .
איך מודיעים להורים שנמצאים בהופעה ושכולם כבר יודעים חוץ מהם .
איך מוסרים לאישה שבעלה פצוע קשה ואתה מגיע למקום עבודתה , אך מתברר שהחליפה מקום עבודה לפני שבועיים ולך כמודיע אין מושג איפה היא עובדת כעת ואתה יודע שהפציעה קשה לזמן יש מרכיב חשוב ביותר .
איך נכנסים למפעל להודיע לאבא שהבן שלו נפל שיש בו מאות עובדים
איך מודיעים לאמא שעובדת בחברת הייטק שכולם עובדים באופן ספייס .
בכל הארועים האלה המודיעים נעזרים בגיבורים כי אין מילה אחרת שיכולה לתאר את המעשה שלהם , אנשים שבעל כורחם הופכים לעוזרים של הצוות כדי לעמוד במשימה.
אנשים אלו נשאבים לתוך הארוע והופכים למשענת העיקרית שלך כמודיע , מלווים אותך עד שהצלחת לנקוש בדלת ונעלמים חזרה .
האח של החלל שעזר להוציא את ההורים מהחתונה , כאשר השביע אותך שתעשה הכל כדי לא להרוס את החתונה , אתה מסתכל לו בעיניים ואתה לא מבין מאיפה הוא שואב את הכוח .
הרופא המיילד והאחות הראשית של המחלקה שראו אותך מגיע והלבינו כי חשבו שבכלל הגעת אליהם , ורק לאחר שהבינו שזה ליולדת עזרו כוחות נפשיים להיכנס איתך לחדר לידה, וללוות אותך בהודעה .
מנהל אולם ההופעות שעוזר לך בדרך שאתה גם היום אחרי עשר שנים לא מבין איך עשה זאת לבודד את ההורים שתוכל לבצע את תפקידך .
החברה של האישה שעזרה לך לאתר את הכתובת של מקום העבודה החדש של האישה ונשארת מאחור כי לא מסוגלת להמשיך איתך
למנהל המפעל שעזר לך .
לכל הודעה שלא היתה דלת לדפוק עליה היה גיבור/ גיבורה שעזרו לנו להגיע לדלת . גם למסירת הבשורה המרה יש כללים ברורים. "כמה שזה קשה, חשוב שההודעה תהיה ברורה, קצרה ומדויקת"
מאז מלחמת השחרור משפחות של כל החללים של צה"ל קיבלו הודעה על כך על ידי נציג קצין העיר. היו מקרים שההודעה האישית הגיעה למשפחה באיחור, אחרי ששם החלל כבר פורסם במשרד הביטחון. יש עדויות שמודיע נפגעים היה מלווה על ידי רופא שנתן זריקת הרגעה לבני משפחה.
במלחמת יום הכיפורים מודיעי הנפגעים היו לרוב חסרי ניסיון, רבים מהם גויסו למשימה לראשונה לאחר פרוץ הקרבות. כבר אחרי מספר ימי מלחמה המודיעים הגיעו לבתי משפחות של הרוגים, פצועים קשה ונעדרים. באותה תקופה למודיעים לא הייתה הכשרה מתאימה למשימה ולא היה ליווי מקצועי. הם למדו תוך כדי ביצוע איך מוסרים את הבשורה הקשה, איך מארגנים לוויות ואיך מלווים משפחות בשבעה.[13] כחלק מלקחי המלחמה, ב-1975 הוקם בצה"ל מנהל הנפגעים וקציני הערים. במרכזה של מחלקת הנפגעים של המנהל נמצא חמ"ל המאויש 24 שעות ביממה ואחראי על קבלת הודעות על נפגעים ותפעולן. החמ"ל מעביר הודעות לגורמים הרלוונטיים ומנחה כיצד לפעול. בין היתר החמ"ל אחראי על תיאום והפעלה של מודיעי נפגעים באמצעות קציני ערים.
ב-2016 פורקו כל היחידות קציני הערים. האחריות להפעלת המודיעים עברה לראשי זירות שכפופים למנהל הנפגעים.
כל מודיעי הנפגעים בצה"ל הם אנשי מילואים מתנדבים. בדרך כלל מגיעים לתפקיד זה בהמלצת מודיע ותיק או איש מערך הנפגעים בשיטת "חבר מביא חבר". משנת 2010 אנשי החולייה הפסיכולוגית עושים מבחני מיון למועמדים על מנת לבצע סינון ראשוני..רוב המודיעים הם גברים נשואים אחרי גיל שלושים (זה הרף התחתון של הגיל). מתחילת המאה ה-21 יותר ויותר נשים מתנדבות לתפקיד. ב-2008 הוקם בצה"ל בית ספר להכשרת קציני נפגעים. עד אז, קציני נפגעים שתפקידם ללוות את משפחות החיילים ההרוגים, לא קיבלו הכשרה מסודרת למקצוע.
מבין כל כוחות הביטחון של ישראל רק לצה"ל יש מערך מסודר של מודיעי הנפגעים. באסון הכרמל, כאשר אוטובוס שלם של שירות בתי הסוהר עלה באש, לשב"ס לא היה מערך מודיעי נפגעים, והצבא לקח על עצמו את ההודעה לכל משפחות הנספים.מאותה הסיבה, הודעות למשפחות חללים בשב"כ ובמוסד נמסרות על ידי המודיעים של צה"ל.
